עץ חיים/שער יא/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער יא · פרק ג· >>

פרק ג[עריכה]

ועתה נבאר מציאת הא"א כי הנה פנימית שלו הם מאותן הז' נקודים ראשונים כי כבר ביארנו שבכל נקודה מאלו יש בה כללות העתיק ואריך אנפין ואו"א וזו"נ בכללות, אלא שהג"ר כולם הם בחי' עתיק לבדו, כי אור הקטן בהיותו נכלל בעליון מתבטל ואינו עולה בשם, משא"כ העליון בתחתונים והנה הכחות שיש מן בחי' א"א בבחי' הז' נקודות הראשונים מהם נתקבצו ונתבררו (נ"א ונתחברו) ומהם נעשה סוד א"א, והנה אינם רק ז' כחות דא"א בז' נקודות, ומהם נעשו י' דא"א באופן זה, כי כבר כתבנו כי יש חילוק בין א"א לכל שאר הפרצופים והוא כי ב' מוחין דחו"ב שיש לכל פרצוף ופרצוף שניהם בראש זה אצל זה זה מימין וזה משמאל, אבל חו"ב דא"א הם זה למטה מזה כי הבינה שלו לא היה בה כח להיותה למעלה אצל חכמה לקבל אור דע"י שבא אליה בלתי לבוש, ולכן החכמה בלבד נשארה סתומה בראש, והבינה בגרון דא"א כי שם תוכל לקבל אור העתיק בהיותה רחוקה למטה. גם יש חילוק אחר והוא כי בשאר הפרצופים יש בהם בחי' ג' מוחין חב"ד אבל הא"א אין בו רק חכמה לבד ובינה בגרון והדעת מתפשט מחסד עד הוד שלו ואין לו מקום קיבוץ בפ"ע כמו בשאר פרצופים, וא"כ נמצא כי רישא דאריך אנפין אין הכח"ב שלו כעין סגולתא כשאר פרצופים רק זה ע"ג זה בקו ארוך.

והנה אור דא"א שיש בז' נקודות כנ"ל, הנה מן האור שבח"ג שהם נקודה ד' וה' הנה בכל חלק מהם יש ג' שלישים הנה הם ו' שלישים ונחלקו לג' חלקים, נמצא כי מב' שלישים חסד נעשה כתר דא"א, ומן השליש האחרון של החסד ושליש עליון דגבורה נעשה חכמה דא"א, ומן ב' שלישי התחתונים דגבורה נעשה בינה דא"א. אח"כ מאור הנצח שהוא נקודה ז' נחלק לג' שלישים, וב"ש עליונים נעשה מהם חסד דא"א, נשאר שליש אחרון לנצח דא"א. ואח"כ מאור הת"ת שהוא נקודה הו' נחלק לג' חלקים, ומב"ש עליונים נעשה ת"ת דא"א, ושליש האחרון נצטרף בנצח דא"א עם השליש האחר שיש בו ומהם נעשה נצח דא"א, וז"ס הנצח שירד מת"ת. אח"כ מאור ההוד שהיא נקודה הח' נחלקה לג' חלקים, ומב"ש העליונים נעשה מהם גבורה דא"א, ושליש אחרון נשאר להוד דא"א. אח"כ מן האור היסוד שהוא נקודה הט' נחלק לג' חלקים, ב' שלישים העליונים מהם נעשה יסוד דא"א, ושליש הג' מצטרף בהוד דא"א עם השליש האחד שהיה בו כנ"ל, וז"ס היסוד שנמשך מההוד. והאור של המלכות שהיה נקודה י' ממנה נעשית המלכות דא"א, וטעם הדבר הוא לפי שאח"כ מנקודת המלכות נעשה פרצוף שלם לכך צריך שיכלול בה מדה א' שלימה.

ודע כי בע"י ובא"א לא נמצא בו מציאת נוקבא בפ"ע כמו אמא לאבא ונוקבא לז"א, אך המלכות דע"י ומלכות דא"א הם בחי' העטרה שבהם לבד וסוד הדבר הוא שמתחלה יצא פרצוף א' לבדו והוא סוד העתיק אח"כ העתיק לא הוציא רק א' לבדו כמוהו והוא א"א אך אח"כ שכבר הם ב' פרצופים שהם ע"י וא"א ואז יצאו אח"כ דו"נ שהם או"א דהיינו אבא מצד עתיק ואמא מצד א"א וכן ז"א מצד אבא ונוקבא מצד אמא והנה בדוגמא שביארנו בפנימית הא"א כן היו בכלים שלו כי לקחו מכח הז' כחות דא"א שיש באותן הז' כלים הם ז' מלכים שמתו ומהם נעשו י' כלים לא"א ואמנם ענין עליית עתה אלו המלכים הוא כי מה שירדו תחלה היה לפי שלא היו יכולין לקבל האור ולכן ירדו למטה אבל עתה שנתקן הע"י אז היה בהם יכולת לקבל האור ואז עלו למעלה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל