עץ חיים/שער ד/פרק ג
פרק ג
[עריכה]הנה אחר שדברנו בפרק העבר איך נאצל מציאות נשמה רוח נפש מאוזן חוטם פה, הנה עתה נבאר מציאות הכלים שלהם שהם בחינת גוף אליהם.
אמנם כבר בארנו כי מבחינת הראיה עצמה נעשה נשמה לנשמה, אך אין הראייה סוד הבל הנמשך למטה כמו אוזן חוטם פה. והטעם, כי נשמה רוח נפש (שהם אורות אוזן חוטם פה) הם מתפשטים למטה, אבל הנשמה לנשמה (שהוא הסתכלות העין) אינה מתפשטת, רק נשארת במקומה בסוד אור מקיף כנ"ל, ואין בה זולתי הסתכלות דק מאד, והוא סוד הראייה. והסתכלות אכן אינו דומה כמו הבל אוזן חוטם פה אשר עצמותו נמשך למטה. לכן מסוד ראייה זו נעשה ל' כלים (שהוא הגוף). י' כלים להבל האזן הנקרא נשמה, וי' כלים להבל החוטם הנקרא רוח, וי' כלים להבל הפה הנקרא נפש. אבל ההבל עצמו, שהוא האור הפנימי, אי אפשר להתפשט למטה לפי שבחינת הראייה נמשך מהעינים שהם יותר עליונים מכולם, לכן בראייה זו לבדה יצאו הכלים; משא"כ מאוזן חוטם פה, כי לא היה אפשר להאציל מהם שום מציאות אם לא מהבל היוצא מהם ממש.
ואמנם הסתכלות זו הוא כך: כי נמשכה הראייה זו בנר"ן הנ"ל ומחמת הסתכלות הזה בהם נעשה שרשי הכלים. וזהו "וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל", כי נסתכל המאציל הנקרא "אלהים", שהוא אדם קדמון, באור הנפש הנקרא "את" (כי המלכות נקרא א"ת)[1]. וזהו סוד הנפש הנעשה מהבל הפה [שהוא עקודים]. אמנם הרוח ונשמה נקראים "אור", "א"ת האור", הוא הנפש עם נשמה ורוח. וכאשר הסתכל המאציל וראה בנפש הנקרא "את" [2] -- אז יצאו שרשי הכלים. וזהו "ויבדל", כי סוד הגוף [3] שהוא הכלי, הוא הנותן ועושה הבדלה וגבול וקצבה אל האורות.
ואמנם בסוד ראייה זו יש אור ישר ואור חוזר. כי מתחלה נמשך הראייה עד סוף בחינה עשירית של הנפש ואח"כ בחזרה למעלה היה מבדיל ונעשה בחינת הכלים [4] ומלביש את הנפש בכל חלקיה. ואמנם זה האור הישר היה בו כח לעשות כלים בסוד הראש שהם ג' ראשונות -- עם כל זה לא היה יכול להיות ניכר עד שפגע ראייה זו בנפש עצמו ובהפגעה שם (היה עושה ל"ג) הנה נגמר עשית הגוף אל הראש שהם ג' ראשונות. אך כלים אל הגוף שהם ז' תחתונות -- עדיין לא היה כח בראייה זו עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, וע"י הסתלקות ב' מלמטה למעלה שהם אור העקודים ואור העין היה האור חוזר ומלביש את ז' תחתונות:
ונחזור עתה לבאר לבחינת נשמה. הנה כבר בארנו כי הנשמה מן האזן שהיא בינה. והנה שמיעה גימטריא תכ"ה-- ר"ת "כל הנשמה תהלל יה", כי מן האזן סוד הנשמה.
והנה אזן גימט' נ"ח. והענין כי כבר בארנו כי יש בינה ותבונה: בינה-- אהי"ה דיודין, אל"ף ה"י יו"ד ה"י; ותבונה היא שם ס"ג. אך עם כל זה ודאי כי גבוה מעל גבוה שומר. כי יש ס"ג הכולל בינה ותבונה למעלה מאהיה דיודי"ן הנ"ל אשר משם ס"ג זה ולמטה (נ"א ימשכו למטה) בינה אחרת של אהי"ה דיודי"ן ותבונה בשם ס"ג. וכ"ז למטה (נ"א למעלה) משם ס"ג העליון כנ"ל.
ונדבר עתה במציאות שם ס"ג זה אשר עם היותו למטה (נ"א למעלה) מאהי"ה דיודי"ן הוא כולל בינה ותבונה. ודע שיש חילוק בין בינה ותבונה ללאה ורחל. כי הלא אבא ואמא כחדא נפקין ושריין, וא"כ הוא, מוכרח כי החכמה ובינה יהיו שוין בקומתן. נמצא כי התבונה אינה מתחלת אחר סיום בינה רק יוצאת מהחזה של בינה עצמה; כמו רחל היוצאת מהחזה דז"א -- גם התבונה יוצאת מחזה דבינה. כי הבינה ארוכה בכל שיעור החכמה. משא"כ למטה; כי לאה מסתיימת בחזה דז"א ומשם מתחלת רחל.
נמצא עתה כי כמו שז"א הוא סוד יה"ו (שהם חכמה ובינה שלו -- י"ה, והגוף ת"ת שלו -- הוא ו', הרי כי ז"א הוא יה"ו) ואח"כ המלכות נמשכת מקצה הת"ת שלו, שהוא בנה"י שלו ושם הוא סוד ה' אחרונה שבשם שהיא הבחינה רביעית שלו כנודע -- כן התבונה, אות ד' של הבינה, והיא ה' אחרונה שבשם. כי גם היא אין בה רק כללות נה"י דבינה אשר שם הוא ה' אחרונה. נמצא כי יה"ו הוא ראש והגוף של הבינה, ותבונה היא ה' אחרונה של ס"ג, שנאחזת בנצח הוד יסוד דבינה.
והנה נמצא כי שם ס"ג שכולל בינה ותבונה, הנה אותיות יו"ד ה"י וא"ו הם בבינה ואות ה"י אחרונה היא בתבונה. וגם דע כלל אחר כי כפי האמת, בענין הכמות, כ"כ גדול שיעור מהחזה ולמטה כמן החזה ולמעלה, א"כ היה ראוי שתבונה תהיה מחצית הבינה. אבל בענין האיכות אינה רק רביעית שהרי ג' אותיות יה"ו מהחזה ולמעלה ואות ה' אחרונה הוא מהחזה ולמטה. נמצא עתה כי יש ב' בחי':
- כי בערך האיכות נמצא התבונה היא רביעית של בינה.
- ובערך הכמות היא מחצית של בינה.
- גם יש מציאות אחר שלישית, והוא שכמו שלפעמים עולה רחל להיות בכל פרצוף ז"א, כך זאת התבונה היא שוה בארכה כמו הבינה עצמה ומתלבשת בינה בתבונה, והם שוות.
הרי שלשה מציאות: ( א ) או שוה כמו הבינה, ( ב ) או מחציתה, ( ג ) או רביעית.
והנה התבונה מתפשטת בז"א, שהיא מן האזן אל החוטם. וכבר ביארנו שתבונה היא ה' אחרונה שבס"ג. ושיעור סוד התבונה שלשה ההי"ן (שהם ה"י אחרונה דס"ג, וה"י גימטריה ג' ההי"ן כמנין ה"י). וה' השלישי מהשלשה ההי"ן אלו מתפשטת בז"א. והענין, כי הנה נה"י דתבונה מתפשטת בז"א, ונה"י הם שליש גופא, כי הם ג' חלקים כח"ב חג"ת נה"י. והנה נה"י הוא שליש של התבונה שהיא ה' שלישי מג' ההי"ן הנ"ל נתפשטה בז"א, ונשאר למעלה ב' ההי"ן. ומה שהיתה תחלה ה"י במילוי יו"ד, עתה נחלק המלוי לב' ההי"ן[5] ונשאר חצי למעלה וחצי למטה. ונשאר שם של ס"ג למעלה שלם, רק שה' אחרונה מלאה ה"ה כזה -- יו"ד ה"י וא"ו ה"ה.
אמנם סוד ה' השלישי הם ג' קוים נה"י שצורתה כזה ה המתפשטים בז"א. וזה סוד ה"ה שיש בנוקבא דפרדשקא שירדה מן האזן אל ז"א שהוא החוטם. והנה ענין ה' זו שירדה היה בחינתה ס"ג -- לפי שה' זו מתפשטת בו"ק דז"א (שהם כחב"ד ח"ג - הרי ו' ספירות), וצורת ה' זו הוא ד"ו (שהם גימטריא י') -- הרי י' פעמים ו' י' פעמים ו' שווה 60 -- גימטריא ס'. ועוד לוקחת יסוד שלה שליש של הת"ת דז"א עד החזה. ושיעור שליש מן י' -- הוא ג'. הרי בין הכל -- ס"ג. הרי מבואר ה' זו שהיא מתפשטת בז"א היא מציאות ס"ג עצמו.
ולעולם יהא בידך זה הכלל כי לעולם בדבר רוחני כאשר עולה או יורד למטה נשארה הבחינה שלימה במקומה ואין שום דבר נגרע למעלה וגם למטה יש לה כל הבחינה עצמה וכמ"ש בע"ה. והרי כי אות ה' זו שירדה למטה עשתה מציאות התפשטות של ס"ג למטה כנ"ל, לכן יש בז"א (דהיינו חוטם) שם של מ"ה שיש בו ג' אלפי"ן שהם ג' אהי"ה ג' אהי"ה שווה 63 שהם גימ' ס"ג.
גם דע כי הלא ה' זו צורתה ד"ו כנודע, כי הלא תבונה זו התפשטותה בו' ספירות דז"א כנ"ל. וכנגד הד' של ה' יצאה מכח זאת התבונה לאה מאחורי ז"א סוד ד' קשר של תפילין וכנגד ו' ספירות של הז"א. הרי כי ה' זו עשתה סוד ו' וסוד ד' שהיא לאה, שהיא ד', אחורי ו', שהם ו' ספירות ראשונים דז"א. אמנם בסוף ו' שבתוך הד' יש פסיעה לבר ואותו הפסיעה הוא כנגד אותו שליש של הת"ת -- הרי כי ו' עם הפסיעה לבר הם ס"ג שהם ו' ספירות (כחב"ד ח"ג, הרי ו') ושליש ת"ת עד החזה הוא הפסיעה לבר. הנה כשתסיר ה' זו משם ס"ג ישאר למעלה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה גימטריא נ"ח גימ' אז"ן:
- ^ שמעתי פעם רמז לדבר, כי סך כל האותיות מא' עד ת' -אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת- עולין אלף תצ"ה, וכאשר אֶלֶף הופך לאָלף נעשה תצ"ו כמספר מלכות - ויקיעורך
- ^ (עם האור ל"ג)
- ^ (הוא מובדל ועושה הבדלה ל"ג)
- ^ (ועושה בה ל"ג)
- ^ דהיינו ה"ה שעולין עכשיו עשר בלבד - ויקיעורך
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |