עץ חיים/שער ד/דרוש ר' גדליה הלוי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער ד · דרוש ר' גדליה הלוי· >>

דרוש להרב גדליה הלוי[עריכה]

דרוש שכתבתי מענין שרשי אצילות של עצמות וכלים שנתהוו מאוזן חוטם פה ועינים בסוד ראיה שמיעה ריחא דיבור. זה מצאתי להר"ג הלוי.

כאשר האורות נתפשטו מאוזן וחוטם עד נגד הפה ששם התחברות כל ההבלים, ואז במקום שמתחברים יש לכולם בחינת נפש לפי שאין הבל האזן יכול להתחבר להבל פה אלא בריחוק מקום, וכן הבל החוטם (אלא שאין צריך ריחוק מקום כל כך כמו הבל האזן כדי להתחבר להבל הפה). ועל ידי הסתכלות העינים ובהכאה שהכה בהבל הזה נעשה הכלים.

ובהסתכלות זה יש פנימי וחיצון, כי יש בכל איברים פנימיות וחיצוניות, ונעשה כללות כליהם. ולפי שאין בראית עינים הבל היוצא אלא הסתכלות לבד -- אינו נעשה אלא הכלים. והסתכלות ההוא גדול מכל הג' הבלים הנ"ל -- כי הראייה היא י', שמיעה ה', ריחא ו', דיבור ה' -- הרי ד' אותיות הוי"ה שהם חבת"ם חכמה בינה תפארת מלכות שהם נפש רוח נשמה חיה.

הראייה היא חיה, י' של השם הנקרא חכמה, כי חכמה עליונה מאירה דרך עינים אלא שאם היה יוצא הבל ממש דרך העינים לא היה אפשר למטה לקבלה. לכן לא נמשך ממנו אלא הסתכלות לבד, והיה בו כח לעשות כלים לג' בחינות אלו --    י' דנשמה בהבל אזן, י' דרוח בהבל חוטם, י' דנפש בהבל הפה. וזהו סוד "מרחוק ה' נראה לי". ומשאר הבלים אם היה יוצא מהם הסתכלות לבד דרך מסך כמו העינים לא היה כח בהם לעשות כלים.

וכל זה הוא דין -- בין בבחינת התפשטות ההבל, בין בהסתכלות הראות. וראיה זו גימטריה גבור"ה, ודבו"ר גימטריה רי"ו עם ד' אותיות. והסתכלות זה בא ומכה במקום שמתחברים ג' הבלים ביחד, שהוא בחי' נפש, וזהו "וירא אלהים את האור" כי "האור" הוא בחי' הבל אזן וחוטם שהוא בחי' נשמה ורוח, "את" הוא בחינת הפה שהוא נפש. ואז כשראה את הנפש -- אז "ויבדל אלהים", שהוא עשיית שרשי הכלים.

והסתכלות זה בדרך ישר עשה רושם (נ"א ראשים) בכל בחינה ובחינה, כי פגע בכל בחינה ובחינה מן ההסתכלות לבחי' הבל כתר בכתר. וכן על דרך זו נעשה כל רושם (נ"א ראשית) הכלים -- החיצונים באברים חיצונים, ופנימיים באברים פנימיים. ולא נגמר זה עד שהכה הסתכלות במקום שמתחברים ההבלים שהוא התפשטות ההבלים שהוא חיצונות שלהם, ומהכאת אור ההבל אל אור הסתכלות -- חזר אור הסתכלות בדרך אור חוזר ונעשה כלי בכל בחינה ובחינה לשאר (נ"א לזה) הגוף -- החיצונות לאברים חיצונים, ופנימים לאברים פנימים.

וכאשר שבהסתכלות -- כל הדבוק יותר אל שורשו הוא יותר עליון; כי כתר (נ"א הכתר) סמוך לעין יצאה אחרונה והמלכות יצאה ראשונה (נ"א הוא יותר סמוך לעין כו' כי המלכות); וכשמכה וחוזר אז כל בחינת הכלים שוין. ‏[1] שאף שהיסוד היה מתפשט לפנים יותר מן המלכות, היה שוה אל המלכות, אף שהוא יסוד, שהרי נתפשט יותר, כי היסוד מרוב אורו על המלכות היה בו כח להתפשט יותר ואין בו מעלה יותר אל המלכות (נ"א כי היסוד למעלה אל המלכות) אלא מפני שזה התפשטות הוא בסוד אור חוזר שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו, אבל בבחי' הכלים עצמן הם שוים.

וכשחוזר האור ומלביש ההבל נמצא - כשהוא סמוך לפה, גדול הבל הפה מהבל האזן, כי הבל הפה הוא עתה סמוך לפה בבחינת ראש, והבל האזן עדיין הוא בבחינת שאר הגוף, עד שיעלה נגד האזן. ועיי"ש בביאורינו ענין היות‏[2] ב' נקבי האזן וב' נקבי החוטם וב' בחי' פה -- קול ודבור, שהם גרון ופה, והם בחי' לאה ורחל. ואע"פ שקול הוא בת"ת -- הענין הוא שמכאן נמשך מקיף (אל הדבור נ"א) מהקול אל הת"ת ומהדבור אל המלכות. ומה שלפעמים עלה ישראל לחכמה אע"פ שהשורש הוא‏[3] כאן בחוטם, והעינים הוא בחכמה -- עם כל זה עולה, כמאן דארח שעולה ריח ניחוח עד המוח, כי שם הוא חכמה. ע"כ:


  1. ^ נ"א שאם היסוד
  2. ^ נ"ל דצריך למחוק מלת "היות" - ויקיעורך
  3. ^ (הוא של ישראל הוא ת"ת)


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל