האדם בוש ממערומיו לפי שהוא יודע טוב ורע ופועל בבחירה ולא בטבע, לפיכך הוא תר אחר עיניו, וראית המערומים מביאה הרהורים בלבו, והנה הרואה בוש ממה שהוא עצמו מהרהר, והנראה ערום בוש ממה שאחרים מהרהרים בראותם אותו, ואיש ואשתו אינם בושים זה מזו וזו מזה כששניהם מהרהרים בעניני הזווג, אבל גם הם בושים בשאר זמנים שהם עסוקים בשאר מחשבות, ואדם וחוה לא היו עדיין יודעים טוב ורע לפיכך לא היו בושים.
אלהים: י״א יש אומרים שזה מחובר עם לא מות תמותון, אך לא מצאנו אף כי להוראת אע״פי אף על פי, והנכון כדעת רש״י, קליר׳, רוז׳ ורמ״במן ור' משה בן מנחם (מנדלסון) ואחרים שהוא דרך שאלה ותמיהה האף כי אמר, כלומר האף יש זאת שאמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן? כלומר למה לא תאכלו מפרי העץ הנתמד הזה? וקרוב לזה ביחזקאל (כ״ג מ׳) אף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק, פירושו ואף יש זאת כי תשלחנה. (ג) ומפרי העץ: אין המ״ם מוסבת על פעל האמירה (כפירוש נת״הש נתיבות השלום) כי אין אומרים בלה״ק בלשון הקדש אמר ממנו, אלא אמר עליו; רק המ״ם חוזרת אל לא תאכלו ממנו, ומלת ממנו היא כפל לשון, כמו למעלה (ב׳ י״ז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, וכאן הכפל איננו מיותר כמו למעלה, כי אמנם אם לא היה לו לומר אח״כ אחר כך ולא תגעו בו היה יכול לומר אמר אלהים לא תאכלו בלא מלת ממנו, אבל מפני תגעו בו הוצרך לומר ממנו, שאם היה אומר לא תאכלו ולא תגעו בו, היה נראה שמלת בו חוזרת גם לתאכלו(לא תאכלו בו). ולא תגעו בו: אולי אין כאן תוספת על דבר ה׳, כי לשון נגיעה נאמר פעמים הרבה דרך השאלה על הַהֶזֵק כמו אל תגעו במשיחי (תהלים ק״ה ט״ו), וכן לשון שליחות יד, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (שמות כ״ב ז׳) וכן כאן ולא תגעו בו לאכול ממנו אפי׳ אפילו מעט. וכיוצא בזה הביא קליר׳ מן פליניוס (Lib. 12 Cap. 6) שכתב: Edixerat Alexander ne quis agminis hic id pomum adtingeret. (ד) כי יודע: אבל יודע, וכן כל כי שלפניו לא
