ולא ליהנות בה ולעזבה אח״כ אחר כך, כחמור וככלב, וכמעשה הנבלים אשר אין לבם כי אם להנאת עצמם. (כה) ויהיו שניהם ערומים: היא הקדמה לספור אכילת פרי עץ הדעת שהוא עתיד לומר וידעו כי ערומים הם. ערומים: הו״יו יתרה כי הנפרד עָרֹם על כן המ״ם דגושה לא כן ערומים ל׳ לשון עָרְמָה שהנפרד ממנו עָרום בו״יו נחה ע״כ על כן המ״ם רפה, ובעלי המסרת נתנו סימן חכימין רפין וערטילאין דחיקין. ולא יתבששו:
(א) והנחש היה ערום: נבוכו המפרשים בענין הנחש הזה, ודון יצחק אמר כי הנחש לא דבר, אלא האשה ראתה אותו שאכל ולא מת והתעוררה בעצמה לאכול גם היא, ולפי זה אין מקום להודיע כי הנחש היה ערום, גם אין ראוי שֶיְקֻלל. ובספר אמונת זורואסטר נמצא כתוב כי אהרימן (Ahriman) שהוא אל הרע הִתְחַפֵש בצורת נחש והסית האדם והאשה הראשונים לחטוא; וקצת מחכמי ישראל חשבו כי הנחש הקדמוני הוא השטן, ובעל חכמת שלמה (ב׳ כ״ד) כתב: בקנאת השטן בא מות לעולם, ואחרים אמרו כי השטן נשתמש מן הנחש להסית את חוה, וע׳ ועיין למטה פסוק כ״ד. אף כי אמר
