עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/132

היום הזה בא נח: "אל התבה" שבסוף הפסוק חוזר גם לנח ולשם וחם ויפת, ואין הטעמים מדויקים, ולא מבלי דעת, אלא שהיתה קריאת הפסוק כבדה אם לא היה בו לא אתנח ולא זקף רק טעמים פחותים מטפחא, וב״הט ובעל הטעמים בחר לעשות שני חלקים נפרדים, והמקרא קצר וכאילו כתוב "בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח אל התבה; ואשת נח ושלשת נשי בניו באו אתם אל התבה"; וכיוצא בזה למטה ל״ד כ״ח. (יד) כל צפור כל כנף: נ״ל נראה לי כל צפור, כל בעל כנף, לרבות שרץ העוף שאינו נקרא עוף, אבל יש לו כנף, אך הנגינה היא כפי פירוש ר״שי: כל צפור של כל מין כנף. (יז) ויסגור ה׳ בעדו: סגר בעדו מן המים (רש״י), עשה שלא יכנסו המים בתבה. בעד: עיין כ״ח ח״ב עמוד קס״ד. (יח) ויגברו המים: שרש ג.ב.ר קרוב לשרש ג.ב.ה ["כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו" (תהלים קג יא)]. והנה טעם "ויגברו המים", שנשארו גבוהים על הארץ. (כא) הרומש על הארץ: כולל כל ב״ח בעלי חיים זולת האדם, ע׳ עיין למעלה א׳ כ״ד. בעוף בבהמה וגו׳: אלו ואלו בשוה, ועיין למטה ט׳ ב׳. (כג) וימח: קל מן מחה, כמו וַיִּחַר, וחוזר למבול: וימָּחו: נפעל: וישאר אך נח: היה נראה להטעים וישאר אך־נ֔ח, ותהיה מליצת "ואשר אתו בתבה" עומדת בפני עצמה, כמו למטה