ספר הנזירים.
עליו, וסר הכוח, וחלה והיה כאחד האדם. אנו רואים איפוא, כי בימים ההם היה הנזיר הקדוש גיבור, ונלחם מלחמת-עמו. מובן מאליו, שנזיר אשר כזה, שכל עסקו במלחמה, אי אפשר לו להישמר מטומאת מתים, ועל כן אומרת ההלכה הישנה: "נזיר שמשון – הכביד שערו אינו מיקל, ואם נטמא אינו מביא קרבן-טומאה" [1].
אין ספק, כי תמונת הנזיר הגיבור שמשון, אשר נשמרה בהגדות-הגיבורים העתיקות של עמנו, היא תמונה טיפוסית, שרבים רצו להיות, ויחידים גם היו, כמוה. המלאך אומר עליו טרם היוולדו "כי נזיר-אלוהים יהיה הנער מן הבטן", והאם איננה שואלת: מה זה "נזיר-אלוהים"? שמע מינה, שזה היה חיזיון מפורסם ונודע באומה באותה התקופה הקדומה אשר "בימי שפוט השופטים". אפשר גם כן, שכוונת הכתוב בשירת-דבורה "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם" [2] אינה אלא זו "כאשר גידלו פרע את שער הראש והתנדבו בנזירות לצאת למלחמה באויבי ישראל ואלוהי-ישראל" [3]. יהיה איך שיהיה, אחת ברורה היא: בקדמות ימות תולדותינו מופיעה לפנינו תמונת הנזיר בתורת איש גיבור העומד בראש העם, שופטו ולוחם-מלחמותיו, איש הממשיך את עבודת הגיבורים הקדמונים העולים מן המדבר לרשת ארצות לעמם, ודומה להם בפשטות-חייו, בנזירותו מן היין, בשערותיו הארוכות, באמונתו התמימה ובאהבתו העזה אל החירות. נפלאה התמונה, מלאה תומת-ילדים וכוח-איתנים, כמו מאבני שיש חוטבה, ורוח-אלוהים מרחפת עליה.
שמשון הגיבור הוא בן אותה התקופה הקדומה בתולדות-ישראל, שבה לא נבדלו עוד הנשים מעל האנשים, שבה היתה דבורה "אשה נביאה" "שופטה את ישראל". במשנה שנינו: "האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין אשה מדרת בנה בנזיר" [4], אבל שמשון היה נזיר, שאמו הדירה אותו. כמו כן שמואל הנביא "מהר אפרים". חנה
21
- ^ נזיר, משנה, פרק א.
- ^ שופטים ה, ב.
- ^ כך מפרש את הכתוב הזה החוקר האנגלי ב.ר. סמית (עיין Wellhausen, Israelitische und juedischo Geschichte, עמ' 103).
- ^ משנה, נזיר, פרק ד.
