שהרי גם בשני סימני הנזירות האחרים חמור הנזיר מכוהן גדול: כוהן גדול אינו חייב בגידול שיער [1], וגם בשתיית יין אינו אסור אלא בשעת העבודה [2]. אבל מה שהוא חשוב לענייננו הוא זה, שדווקא אותם הנזירים העתיקים, שהיו נזירים מבטן אמם עד יום מותם, לא נשמרו לכאורה מטומאת מת כלל וכלל, אף על פי שנשמרו משתיית יין כנזיר-תורה, ובגידול שיער היו זהירים עוד יותר מנזיר-תורה ואפילו מ"נזיר-עולם": סתם, נזיר-תורה אינו אלא לשלושים יום [3], ועל כן הוא חייב בגידול שיער רק שלושים יום, "נזיר-עולם" – "הכביד שערו מיקל בתער" [4], אבל הנזירים העתיקים, כגון שמשון ושמואל, לא עלה על ראשם מורה כלל. משום מה הקילו איפוא הנזירים הללו דווקא בטומאת מת?
את פתרון השאלה הזאת נמצא בנקל כאשר נתבונן מקרוב אל חיי הנזירים העתיקים ההם, קודם כול – אל חיי שמשון הגיבור.
אל אשת מנוח "ממשפחת הדני" בא מלאך-ה' ואמר לה: "ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושיכר, ואל תאכלי כל טמא, כי הנך הרה וילדת בן, ומורה לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן" [5]. האשה ילדה את שמשון, "ויגדל הנער, ויברכהו ה', ותחל רוח ה' לפעמו" [6]. במה ניכרו אותות רוח ה', אשר החל לפעם את הנער? במכות אשר היכה כפעם בפעם את אויבי-ה', ועמו – את הפלשתים. זאת היתה עבודת הקודש, אשר אותה עבד שמשון כל ימי-חייו. וכאשר הציקה לו אשתו לגלות לה במה כוחו גדול, הגיד לה: "מורה לא עלה על ראשי, כי נזיר אלוהים אני מבטן אמי; אם גולחתי – וסר ממני כוחי וחליתי והייתי ככל האדם" [7]. הגיבור הגדול האמין, כי ביום הפירו את נדר אמו וחללו את הקדושה השורה
20
- ^ תענית יז, ב.
- ^ ויקרא י, ט.
- ^ משנה, נזיר, פרק א.
- ^ שם.
- ^ שופטים יג, ד-ה.
- ^ שם, שם, כד-כה.
- ^ שם, טז, יז.
