קמו
המעשים בהמתיבתא ובמדינה
״העיד ר׳ יהושע ור׳ יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב אמר רבן גמליאל קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב".
ומזה הננו רואים גם זאת כי בנוגע לדבר הלכה הי׳ רבן גמליאל גם ביום ההוא מראשי ראשוני המדברים והמחליטים.
והוא ידבר בזה בשם חביריו חכמי הוועד ויאמר ״קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי וכו׳".
ורק בהשתוממות אפשר לראות אנשים מבני ישראל באו לכתוב דברי הימים, ותהי מלאכתם דק למצוא הדרך איך להשחיר פניהם של ישראל, מבלי אשר ידעו הדברים כל עיקר.
ובפרק ז׳ משנה ז׳ בתוך שאר דברי העדיות של ר׳ יהושע ור׳ פפייס אשר כבר הובאו בא גם זאת ״הם העידו שמעברין את השנה על תנאי ומעשה ברבן גמליאל (הזקן) שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא ושהה לבוא ועברו את השנה על תנאי לכשירצה רבן גמליאל וכשבא אמר רוצה אני ונמצאת השנה מעוברת״.
והנה הוא דבר הלכה למעשה מרבן גמליאל הזקן והאם יכול להיות ספק שכן הוא גם דעת רבן גמליאל דיבנה נכדו, ודעת בית הלל בכלל(כח).
ועלינו לבלי לקפח שכר שיחה נאה של החכם ווייס שם להראות שכל הנעשה ביום ההוא הי׳ רק שערוריה נגד רבן גמליאל ונגד ההחלטות אשר נעשו בימיו ויאמר שם (עמוד 96):
״ולא עוד אלא שנתנו (ביום ההוא) מזכרת לכמה הלכות של עקביא בן מהללאל אשר קבל שמועותיו מבית שמאי וכו׳ והנה עתה גם ההלכות הדחויות האלה הוזכרו בבית המדרש ומי אשר עינים לו ולא יראה מהמראות האלה כי לכבוד הדעות אשיר בטלו במיעוטן (בימי רבן גמליאל) בכלל ולכבוד בית שמאי בפרט נעשו כל המעשים״.
ורק בחכמת ישראל הי׳ אפשר לדבר תהפוכות וזרות כאלה, מבלי לירא להתחזק לבדאי בפומבי.
ולא נחפוץ לגעת במקום הזה בכל מה שכבר נתבאר לנו כי מס׳ עדיות עד פרק ו׳ נסדרה דוקא על ידי רבן גמליאל וחביריו הרבה לפני בו ביום.
אבל גם אם נקיים הדבר שגם כל זה נאמר ונסדר בו ביום, והנה יאמר החכם ווייס כי דברי עקביא נסדרו במס׳ עדיות לכבוד בית שמאי אשר מהם קבל עקביא זה ולכבוד הדעות אשר בטלו במיעוטן בימי רבן גמליאל.
אבל הלא אחרי סיום כל דברי עקביא במשנה עדיות פרק ה׳ משנה ו' נאמר ״ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו".
הערה (כח): וגם דבר עדותו של ר׳ יהודה בן בבא ״שממאנים את הקטנות" הוא להכריע כר׳ אליעזר ושלא כדעת רבן גמליאל ור׳ יהושע ביבמות פי״ג משנה ז׳ ושם משנה י"א, ועי׳ גם נדה ד׳ ה׳.
והדבר ידוע כי הנעשה בו ביום נעשה לכבודו של ר׳ יהושע ובכל זה בא עדותו להכריע נגד ר׳ יהושע וכי הלכה כר׳ אליעזר.
כי אך האמת הי׳ נר לחכמי ישראל ואך זה לבד הי׳ כל ישעם וחפצם.
