עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/281

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫‪272‬‬

‫ברורי השמעתות


״ולפיכך יש לפרש לדבריו שהשאלה היתה אם יסגיר אם לאו וכן פירשו הר"ש והר"ב בפי"א מ"ז״.

‫ולשונו של הר"ש שם בפי"א הוא ״ומבעיא להו אי בעי הסגר משום דאין לו להיכן יפשה אמר להן לא שמעתי כלומר "קבלתי מרבותי דטעון הסגר ולא פירשו לי הטעם למה״.

ולשונו של הר"ב ״והרי הוא פספס יחידי כלומר וכו׳ מי בעי הסגר או לא, משום דאין לו להיכן יפשה, אמר להן לא שמעיתי כלומר קבלתי מרבותי דטעון הסגר ולא פירשו לי הטעם למה".

ודברי כולם נפלאו מאד ותמוהים ביותר כי המשנה בפי"א אי אפשר עוד יותר לפרשה שהשאלה היתה ״אם יסגיר או לא".

שאיך ישיב על זה "לא שמעתי״ והרי קבל מרבותיו מפורש שיסגיר.

והר"ש והר"ב עצמם הוכרחו לאמר על ״לא שמעתי״ שהכונה ״קבלתי מרבותי שטעון הסגר אבל איני יודע טעם למה״.

והוכרחו בעצמם לפרש כן מפני שדברי המשנה מפורשים שקבל הדבר בהחלט גמור שהרי יאמר לר׳ יהודה בן בתירא ״אם לקיים דברי חכמים הן״ ואחר זה ״חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים״.

אבל מזה עצמו מבואר ששאלתם לא היתה ״אם יסגיר או לא״ שעל זה לא הי׳ יכול להשיב ״לא שמעתי״.

והרי בפרק י"א לא הי' ביניהם שום שקלא וטרי׳ על הטעם והדברים הולכים שם יחד:

״שאלו את ר׳ אליעזר והרי הוא פספס יחידי אמר להם לא שמעתי״.

ואם שאילתם היתה אם יסגיר או לא הרי בהכרח שגם תשובתו ״לא שמעתי״ ילך על אם יסגיר או לא, וזה הלא נסתר מהמשנה עצמה גם לפי דעת הר"ש והר"ב עצמם.

והדברים מבארים את עצמם באין דרך לנטות ימין ושמאל, שגם הם שמעו זה וידעו הדין המוחלט שיסגיר, רק שלא נתברר להם טעם הדבר, וזה היתה שאלתם מר׳ אליעזר, אשר בכל אשר שאלו ממנו בסגנון של שאלה ידע היטב ששאילתם היא לדעת טעם הדבר.

ועל זה הוא שהשיב להם בפשיטות ״לא שמעתי״.

ופירש זה ר' יהודה בן בתירא וכן ממש הוא בפ"ט מ"ג, והדברים ברורים ומבארים את עצמן.

וממש כן הנם דברי המשנה בנגעים פרק ז׳ משנה ד׳ אשר שם נדחקו עוד יותר:

"התולש סימני טומאה והכווה את המחיה עובר בלא תעשה, ולטהרה? עד שלא בא אצל הכהן טהור לאחר החלטו טמא.״

״אמר ר׳ עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת ר׳ יהושע הולכין לגדווד בתוך הסגרו מהו אמרו לי לא שמענו, אבל שמענו ״עד שלא בא אצל הכהן טהור לאחר החלטו טמא״ התחלתי מביא להם ראיות אחד עומד בפני הכהן ואחד‬ ‫בתוך הסגרו טהור עד שיטמאנו הכהן.

והר"ב שם כתב ״התחלתי מביא להם ראיות בתוספתא מייתי דכך היתה ראיתו מפני מה עד שלא בא אצל הכהן טהור לא מפני שלא ראה הכהן סימני