ברורי השמעתות
קלז
טומאה שבו, התולש סימני טומאה תוך הסגר נמי דין הוא שיהא טהור, שלא ראה
הכהן סימני טומאה שבו הלכך אחד עומד בפני הכהן וכו׳״.
ויפלא מאד שבדברי המשנה כל העיקר חסר מן הספר.
ואף שנמצא כן שבמשנה באו הדברים סתם ובתוספתא יש ראי׳, כל זה כשבמשנה לא הוזכר דבר מראיות.
לא כן במקום הזה שנתפרש במשנה מפורש ״התחלתי מביא להם ראיות״ ואיך אפשר שאין במשנה דבר מזה.
והתוס׳ יום טוב שם תמה על זה וכתב ״כתב הרב וכו׳ ודבר תמוה הוא זה שאין ראיתו אלא על שלא ראה וילמד ממנה עד שיאמר לו וכו׳ אע״פ שראה, אבל בתוספתא והביאה הר"ש איתא שר' עקיבא לא אמר אלא הראי׳ משלא ראה על שלא ראה ואמרו לו יפה אמרת ואחר כך איתא אחד עומד ולפי זה אחר שהסכימו לר׳ עקיבא בלא ראה הוסיפו עוד לפסוק הדין שאף כל שלא אמר וכו׳ ולא שר' עקיבא מדנפשיה הוציא לפסוק כל שלא אמר וכו׳ ואין לו ראי׳ אלא על שלא ראה וכו'״ אלה דבריו.
ולא נוכל לדעת ענין לתירוצו הן הוא מקשה על הר"ב איך יוציא ר׳ עקיבא מתוך הראי׳ משלא ראה הכהן על כשראה, ובמה יתרץ זה במה שיאמר שרבן גמליאל ור׳ יהושע הם פסקו כן אחר ששמעו ראית ר' עקיבא.
אבל הלא אכתי תיקשי הקושיא הזאת עצמה על רבן גמליאל ור׳ יהושע וכי מנין יפשטו הם שאלתו מתוך זה.
והלא קודם זה השיבו לר׳ עקיבא ״לא שמענו״ ומה נתוסף להם עתה, וראית ר׳ עקיבא הלא אין ראי׳ משלא ראה על ראה.
אבל גם במקום הזה נדחקו רק מפני שהי׳ חסר הכלל היותר גדול בכל המשנה, והוא דבר יסוד המשנה, וכי כל דברי התנאים מהלל ושמאי ואילך הנם רק עליה וממנה.
וגם השמועות אשר קבלו גם הם היו אצל דברי יסוד המשנה ועליה.
ולשון יסוד המשנה הי':
״התולש סימני טומאה והכווה את המחיה עובר בלא תעשה״.
ואצל זה באה קבלתם:
״ולטהרה? עד שלא בא אצל הכהן טהור לאחר החלטו טמא״.
והדברים פרושים לפנינו שנאמרו אצל יסוד המשנה ועליה.
ואת השמועה הזאת קבל גם ר׳ עקיבא אצל המשנה, והדברים יוצאים כן מפורשים משאלת ר׳ עקיבא.
שהרי אין מקום לשאול ״בתוך הסגרו מהו" כי אם בשכבר ידוע איך הדין לפני בואו אל הכהן, ואיך הדין לאחר ההחלט.
ורק מפני שכבר ידע נם ר׳ עקיבא את שני הצדדים ״שעד שלא בא אצל הכהן טהור״ ולהיפך אס עשה כן ״לאחר החלטו טמא״.
על כן שאל איך הדין ״בתוך הסגרו מהו״. ״אמר ר׳ עקיבא שאלתי אח רבן גמליאל ואת ר' יהושע הולכין לגדווד "בתוך הסגרו מהו״.
