274
ברורי השמעתות
והדברים פרושים לפנינו ששאלתו היתה אחרי אשר ידע גם הוא דברי יסוד המשנה והקבלה עליה בדין לפני בואו לפני הכהן, ולהיפך לאחר ההחלט.
ועל כן הנה גם דבר שאלתו וגם כל דברי המשנה פשוטים ומובנים והכל על מקומו.
שלפי כל זה שר׳ עקיבא ידע גם הוא את הקבלה על המשנה הלא לא יוכל להיות שאלת ר' עקיבא כי אם זאת, אם שמעו הם וידעו אם רישא של הקבלה על המשנה דוקא או םיפא דוקא.
והיינו אם הרישא דוקא ״עד שלא בא אצל הכהן טהור״ זה הוא דוקא, וממילא הדין ״דתוך ימי הסדר" שהוא כבר אחר בואו אל הכהן טמא, או דסיפא דוקא ״לאחר החלטו טמא" ואם כן לפני החלטו דהיינו ״בתוך ימי הסגרו״ טהור.
ועל זה השיבו לו ממש כתשובת ר׳ אליעזר במשנת נגעים פרק ט׳ ופי״א ועוד ביתר ביאור כי לא שמעו דין תוך ימי הסגר וקבלתם גם היא רק סתם לפני בואו אל הכהן ולאחר ההחלט ״לא שמענו אבל שמענו (סתם) עד שלא בא אצל הכהן טהור לאחר החלטו טמא".
ועל כן התחיל לברר הדבר לפניהם כי בהכרח דרישא לאו דוקא וסיפא דוקא.
והן דבריו במשנתנו: ״התחלתי מביא להם ראיות אחד עומד בפני הכהן ואחד בתוך הסגרו טהור עד שיטמאנו הכהן".
והן ממש דברי התוספתא (הביאה הר"ב) ״מפני מה עד שלא בא אצל הכהן טהור לא מפני שלא ראה הכהן סימני טומאה שבו התולש סימני טומאה תוך הסגר נמי דין הוא שיהא טהור שלא ראה הכהן סימני טומאה שבו הלכך אחד עומד בפני הכהן וכו׳״.
וזה ממש הם דבריו גם במשנה דבהכרח דרישא לאו דוקא וסיפא דוקא.
שהרי זה ודאי דהלשון ברישא ״עד שלא בא אצל הכהן״ לאו דוקא, כי האם נוכל לאמר שאם כבר בא אצל הכהן ״ועומד בפניו״ ותלש שם סימני טומאה יהי׳ טמא, אף שהכהן עדין לא עשה כלום ולא הסגירו.
וכיון דזה ודאי ״דעד שלא בא אצל הכהן״ לאו דוקא והוא הדין גם ״בעומד כבר לפני הכהן״,
ממילא דסיפא דוקא ״לאחר החלטו טמא" ואם בן בתוך הסגרו טהור.
והם דברי המשנה ״התחלתי מביא להם ראיות שהרי זה ודאי דגם ״עומד בפני הכהן, טהיר״ אם כן ״אחד עומד בפני הכהן ואחד בתוך הסגרו טהור״ שהרי גם ״אחד עומד בפני הכהן״ אינו ״עד שלא בא אצל הכהן" ואינו טמא ״עד שיטמאנו הכהן״.
והיינו דסיפא ״לאחר החלטו טמא״ זה הוא דוקא.
וכל זה הארכנו רק לברר דברי המשנה אבל בנוגע לעיקר דברינו שזה הי' אז מעשיהם ברורי המשנה וגם ברורי השמעתות על המשנה הדבר הזה בולט מעצמו גם במקום הזה.
שהרי זה ודאי שאין מקום לשאלת ר׳ עקיבא ״בתוך הסגרו מהו״ כי אם כשידע גם הוא איך הדין בשני הצדדים לפני ההסגר ולאחר ההסגר.
וכבר נתבאר לנו כן גם בענין דברי הברייתא חולין קכ״ט (לעיל צד 237).
