258
יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
וכן כתבו שם התוס׳ ״וחותם בגאולה ת"ק לא פי' כיצד ופליגי במילתיה ר׳ טרפון ור' עקיבא וכו'״.
אבל מפני שרבותינו קראו זה בשם "תנא קמא" לא דקדקו לראות שכן הוא בכל הש"ס מראשו לסופו, ואלו עמדו על הדבר שזה הוא ״יסוד המשנה ודברי התנאים עליה״ אז היו מרגישים שבהכרח צריך להיות זה בכל מקצועות שבתורה בכל המשנה, ואז היו מוציאים בכחם הגדול הדבר כן בכל המשנה והיו מאירים עינינו לפתוח השער ולבוא ברחבה.
עכשיו הנה ידאב הלב לראות כי ראשי רבותינו חשבו זה כדבר פלאי באיזה מקום בודד עד שהרשב"ם מצא עוד מקום כזה בכתובות פרק אף על פי, והתוס׳ מצאו וכתבו שם ״וכן מצינו בסנהדרין ד׳ כ"א גבי לא ירבה לו נשים ובריש חזקת הבתים ד׳ כ"ח דפליגי תנאי במילתיה דת״ק".
אבל כבר נתבאר לנו בכרך שלישי מקומות אין מספר בכל המשנה מראשה לסופה כן, ובכל דורות התנאים כולם מן בית שמאי ובית הלל עד סוף ימי התנאים.
והוא כל כך פרוש על פני כל המשנה עד שאין אנחנו צריכים לשלוח את המעיין לאת אשר כבר נתבאר בכרך שלישי כי אם שנוכל להוסיף עליהם גם כהנה וככהנה וגם ממקומות אשר הדברים בולטים מעצמם בלי כל עיון.
ולא ידעתי מדוע הרגישו רבותינו הרשב"ם והתוס׳ במקום הזה עצמו רק בדברי ר׳ טרפון ור׳ עקיבא, והוא פלא שהרי במקום הזה עצמו היו יכולים לאמר דבריהם על מה שבא במשנה זו לפני זה על דברי בית שמאי ובית הלל.
כי הנה פתאם יותחל לפנינו משנה זו משנה ו' בלשון זה:
״עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים״.
והכונה ״עד היכן הוא אומר״ היינו עד היכן הוא אומר את ההלל בסדר האגדה, ולשונו של התוס׳ יום טוב שם:
״בית שמאי אומרים וכו׳ ובית הלל אומרים וכו׳ נראה לי דכ"ע סברי רוב הלל אחר מזונו וכו' וקסבר בית שמאי דיש למהר ולא לומר קודם המזון רק מזמור אחד ובית הלל סברי כיון דבמזמור הראשון לא נזכר קריעת ים סוף צריך שיאמר גם השני וכו׳".
וכן הדבר אבל איזה ענין יש להלשון הזה ״עד היכן הוא אומר״ והלא לא הזכירו כלל דבר אמירת הלל כל עיקר, ואיך יתחיל מן האמצע ״עד היכן הוא אומר״.
ולא לבד שלא הזכירו הם זה לפני דבריהם, כי אם שגם לא הוזכר זה בכל הפרק הזה פרק ערבי פסחים.
אבל דבריהם ילכו על דברי המשנה בפרק ט' משנה ג׳:
״מה בין פסח ראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני מצה וחמץ עמו בבית, הראשון טעון הלל באכילתו״ וכו'.
ועל זה ישובו דברי בית שמאי ובית הלל "עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים״.
ונסדרו דבריהם כאן ולא שם מפני שני דברים, האחת כי כאן הוא המקום אשר נסדר כל סדר האגדה זה אחר זה.
