יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
קכט
ורחוק מאד שכל זה יחד הוא לשון רבינו הגדול, ויסתור את עצמו בנשימה אחת.
אבל לשונו של רבינו הי׳ ״הני תנאי פליגי בפירושא דאת הראוי לו דסתמא דמתניתין, לר׳ יהושע ראוי לאישים וכו׳ ולר"ג כל הראוי למזבח".
ורק מגיהים טועים שהי' פשוט להם שכל המשנה סידר רבי שיחתו דבריו הטובים והוסיפו בתוך דבריו ״רבי סתם מתניתין את הראוי לו למעוטי שאין וכו׳״.
ואין זה כי אם הוספת טעות, ודברי רבינו עצמו ברורים ״הני תנאי פליגי בפירושא דאת הראוי לו דסתמא דמתניתין".
והיינו שדברי רבי יהושע ורבן גמליאל ילכו רק לפרש דברי ״סתמא דמתניתין״ כלשון רש׳׳י שהוא באמת ״יסוד המשנה״, שכל דברי התנאים אינם כי אם זה לפרש ולהגדיר מתוך קבלותיהם ושיטת קבלותיהם את הדברים שם.
ואם דברי רש׳י ז"ל הברורים שחתו מגיהים טועים נשארו דברי התוס׳ על זה כמו שהם וכתבו:
"המזבח מקדש וכו׳ ר׳ יהושע ורבן גמליאל אתו לפרושי הך רישא וכי האי גוונא בחזקת הבתים (ד׳ כ"ח) דר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא קמפרשי בסיפא חזקה דרישא״.
וגם הר"ב אשר דבריו לקוחים מדברי רש"י כתב ״המזבח מקדש את הראוי לו ופליגי תנא בפירושא דמתניתון מאי ניהו הראוי לו ר׳ יהושע אומר כל הראוי לאישים וכו׳״.
ולא הזכיד דבר מרבי וחתימת המשנה בימיו, אשר אין זה ענין כלל למקום הזה אשר ידובר ״ביסוד המשנה״ והסידור מימים היותר ראשונים.
וכבר הרגיש בעיקר הדבר גם הרשב״ם בפסחים ד׳ קט"ו וביאר הדבר באורך. ועל דברי המשנה שם מכל סדר האגדה הקבוע אשר בתווך באו גם דברי ב"ש וב"ה:
״לפיכך אנחנו חייבים וכו׳ עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה ר׳ טרפון אומר אשר גאלנו וגאל וכו׳ ולא הי׳ חותם ר׳ עקיבא אומר כן ד׳ אלקינו וכו׳ ונאכל שם וכו׳ עד ברוך אתה ד׳ גאל ישראל״,
כתב שם הרשב״ם:
״וחותם בגאולה מסיים את האגדה בברכת גאולה והשתא לא מפרש וכו׳ והא דקאמר ת"ק וחותם בגאולה דברי הכל היא, ולא בא למעט מילתייהו דר׳ טרפון ור׳ עקיבא אלא לאשמועינן שמסיימין בברכת גאולה דלא תימא וכו׳ וראי׳ לדבר במס׳ כתובות פרק אף על פי (ד׳ נ"ז), דאיכא נמי פלוגתייהו דר׳ טרפון ור׳ עקיבא בהאי גוונא דפליגי בסתם משנה דתנן הגיע זמן ולא נישאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ר׳ טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה ר׳ עקיבא אומר מחצה חולין ומחצה תרומה וכי היכי דפליג התם ר"ט ור"ע בפירושא דאוכלת בתרומה ולאו תלתא תנאי הוו הכי נמי פליגי תרווייהו הכא בפירושא דחותם בגאולה ולאו תלתא תנאי הוו שהתנא סתם דבריו בין הכא בין בכתובות והדר מפרש לה בפלוגתא דר"ט ור"ע, וחותם דת"ק סיום בעלמא, ואינו חותם דר"ט חתימת סוף ברכה היא".
