254
יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
אבל זה ודאי ודבר פשוט דלרבנן דר׳ שמעון בבבא בתרא דאמרי שם דאף אם הרחיק שיעור נזקין ״אם הזיק משלם מה שהזיק״ כל שכן שכן הדין כדברי ר' שמעון בב״ק דאם עשה דליקה גדולה לא מהני שיעורין הללו וחייב.
וכן הדבר שאין חולק כלל על ר' שמעון בב"ק, כי הוא בא לפרש ולא לחלוק.
ושם בבבא בתרא יחלקו חכמים עליו והן דברי הרא"ש דבודאי הלכה כחכמים שם.
סוף דבר אין במשנתנו סתם ואחר כך מחלוקת כי אם שכל דברי התנאים הראשונים באו רק לפרש דברי יסוד המשנה.
ור׳ שמעון ילך גם הוא על יסוד המשנה ועל כל דברי התנאים הראשונים ואינו חולק עליהם כל עיקר.
וכן הדבר כי דבר יסוד המשנה וכי דברי כל התנאים הנם רק עליה, לבד את אשר על ידי זה נראה אור בהיר בכל דברי המשנה ויוסרו הפליאות והמעקשים יהיו למישור.
הנה יתמעטו על ידי זה המחלקאות של התנאים למחצה, לשליש ולרביע.
וגם המחלקאות הנשארות אינם ביסוד הדברים כי אם בבירורי פרטי גדרי דברי המשנה ככל אשר כבר נתבאר בדברינו בכרך שלישי וככל אשר יבואר בכל המשך דברינו בכרך זה.
פרק ט"ז.
ועי׳ במס' מועד קטן פרק ג׳ משנה ה':
״הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזרת שבעה שמונה בטלה הימנו גזרת שלשים מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת רגלים מפסיקין ואין עולין".
"ר׳ אליעזר אומר משחרב בית המקדש (דאין לעצרת דין תשלומי שבעה) עצרת כשבת רבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכפורים כרגלים וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עצרת כרגלים".
ובמקים הזה הדבר בולט כל כך שדברי ר׳ אליעזר ורבן גמליאל ילכו על יסוד המשנה עד שכבר כתבו שם גם התוס׳ בד׳ כ"ד:
"וחכמים אומרים לא כדברי זה וכו' ולא שייך למימר היינו ת"ק דנימא כולהו (גם ר"א גם רבן גמליאל גם חכמים) אתו לפרש מלתא דת"ק כי ההיא דלא ירבה לו נשים בפ"ב דסנהדרין דף כ"א וההיא דהמזבח מקדש ד' פ"ג".
ואנחנו היינו רוצים לדעת מי הוא הת"ק הגדול הזה אשר גם ר׳ אליעזר גם רבן גמליאל גם חכמים באים לפרש דבריו.
ורק על ידי ההשתמשות בלשון ת״ק הביא לנו כי דבר יסוד המשנה מהימים היותר ראשונים היינו מימי אנשי כנסת הגדולה וכי כל דברי התנאים רק עליה, נעלם עד היום הזה.
וגם במקום הזה עצמו על ידי מה שהשתמשו בלשון "ת"ק" בא סבוך גדול מאד ונבאר הדברים.
