יסיד המשנה ודברי התנאים עליה
קבח
כי מיד אחר המשנה בא שם בגמ׳ דף י״ט:
"אמר רב גזרות בטלו ימים לא בטלו וכן אמר רב הונא גזרות בטלו ימים לא בטלו ורב ששת אמר אפי׳ ימים נמי בטלו מאי טעמא ימים לא בטלו שאם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל והתניא הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזרת שבעה שמנה ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזרת שלשים ומגלח ערב הרגל ואם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל אבא שאול אומר מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות שלשה מבטלת גזרת שבעה כך מצות שבעה מבטלת גזרת שלשים, שבעה והאנן שמנה תנן קסבר אבא שאול מקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן, אמר רב חסדא אמר רכינא בר שיילא הלכה כאבא שאול".
ועל זה כתבו התוס׳ "הלכה כאבא שאול נראה דהלכה כמותו בכל מאי דפליג את״ק בין במקצת היום ככולו בין לענין אם לא גילח מדלא מפליג בהלכה כאבא שאול במקצת היום".
ומתוך הדברים האלה כתב שם התוס' יום טוב ד״ה וחכמים "ומ"ש הר"ב דאם מת ד' ימים קודם אחד מימים טובים אלו בטלה ממנו גזרת שלשים כאבא שאול דפליג אמתניתין דלעיל דתני שמנה ימים, וטעמו דסבר מקצת היום ככולו ושביעי עולה לו לכאן ולכאן.
וכמה יש להשתומם על הדברים האלה, אך שורה אחת לפני זה העתיק הרב תוס׳ יום טוב ז״ל עצמו דברי התוס׳ בד׳ כ״ד "וחכמים אומרים וכו׳ כולהו אתו לפרש מלתא דת"ק".
הנה לפנינו ת"ק גדול ונורא כל כך עד שגם ר׳ אליעזר גם רבן גמליאל גם חכמים, כולם באו רק לפרש דבריו.
ופתאום יחלוק עליו אבא שאול.
אבל אין כאן ת"ק כי אם יסוד המשנה ודברי ראשי התנאים לפרש כמו שכתבו התוס', ובכל הש״ס מראשו לסופו לא נמצא שיחלקו התנאים גם היותר ראשונים שבהם כהלל ושמאי ובית הלל ובית שמאי על דברי יסוד המשנה, ולא יכלו לחלוק עליה, בדעת זה יסודי התורה והקבלה חתום בחותם קודש של אנשי כנסת הגדולה.
והדברים גם במקום הזה פשוטים וברורים לפנינו וכמו שדברי ר׳ אליעזר רבן גמליאל וחכמים כולם רק לפרש דברי יסוד המשנה אף כן הם גם דברי אבא שאול רק לפרש גדר דברי יסוד המשנה.
וכבר כתב שם רש"י בדברי אבא שאול שם בד׳ י"ט: "ויום שביעי עולה לכאן ולכאן דחשיב נמי שמיני".
והיינו דאבא שאול מפרש דזה שנאמר ביסוד המשנה "שמנה בטלה ממנו גזרת שלשים" נקטו בלשונם "שמנה" רק למען נדע את עיקר הדין כמה ימים הוא, ואיך היא החשבון.
אבל בנוגע למספר הימים עצמם מתוך דין של מקצת היום ככולו, בזה אמרינן יום שביעי עולה לכאן ולכאן וכדברי רש"י דחשיב נמי שמיני ועל כן יש כאן כל החשבון של עיקר הדין, חשבון של שביעי והתחלת יום שמיני לגזרת שלשים.
