עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/199

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫‪190‬‬

ר' חנינא בן ‬אנטיגנוס


ומתוך כל זה מבואר כי כלשונו בתוספתא ערכין ספ"א כן הוא ולחנם רצו לשבש הגירסא שם, ובא שם:

"אלו הן מכין לפני מזבח עבדי כהונה היו דברי ר׳ מאיר ר' יהודה אומר עבדי לויה ר' יוסי אומר משפחת בית הפגרים בית צפרייא מאימום ומשיאין לכהונה ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר מכירן הייתי ולוים היו."

ואף שזה עצמו בא גם במשנה ערכין פ"ב מיד ושם לא בא בדברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס "מכירן הייתי" הנה כן הוא במקומות אין מספר שהדברים נתפרשו יותר בתוספתא.

כי לא יוכל זה להיות ט"ס בתוספתא, כי מי יוכל להוסיף מדעת עצמו "מכירן הייתי".

ומה שהוזכר גם במשנה גם בתוספתא אחר ר׳ מאיר ר׳ יהודה ור׳ יוסי כבר נתבאר לנו ענין זה בפרק הקודם.


פרק חמשים‪.‬‬


זקני בני בתירא.

לבד משפחת הנשיאים בני הלל הבבלי, אין לנו בכל ימי התנאים דוגמא נפלאה כזו של זקני בני בתירא, כי אין זה דבר איש אחד כי אם דבר משפחה‬ שלמה, ואין זה בימי דור אחד, כי אם שיתראו לפנינו מראשית ימי התנאים עוד לפני בוא הלל לארץ ישראל עד אחר ימי ביתר.

עוד טרם זרחה בארץ ישראל שמשם של הלל ובניו, וטרם אשר הופיע אורו של הלל בירושלים, בזמן אשר הלל הי׳ עוד בבבל, זרחה בירושלים אורם של המשפחה הגדולה והכבודה של "זקני בני בתירא״ ואמונת כל העם ובטחונם בהם הי׳ גדול כל כך, עד כי אחרי מות שמעיה ואבטליון בימי ממשלת הורקנוס החשמונאי ואנטיפטר האדומי אבי הורדוס, בהבטל אז הסנהדרין הכללית על ידי גאביניוס שר צבא רומי, מסרו העם את ההנהגה לפי שעה בידי ראשי המשפחה הזאת "זקני בני בתירא".

והם בצדקתם ויושר לבבם כוונו את השעה וכאשר בא הלל מבבל והם ראו והכירו את גדלו בתורה ורוממות נפשו הגדולה, מהרו וימסרו לידו את משרת הנשיאות.

ויהיו הם ראשי מיסדי משפחת הנשיאות של הלל ובניו בישראל, ומאז היו באמנה את הנשיאים, ויהיו על יד ימינם.

ועתה גם אחר החרבן, כאשר נשבר קרן ישראל וראשי חכמי התורה עדרו כולם יחד להשיב רוח ישראל, נפגוש אותם עוד הפעם עומדים בראש בין סגולת חכמי התורה על ידי הנשיא החדש.

וכאשר רצה רבן יוחנן בן זכאי להתישב עם זקני הדור פנה אליהם ביחוד, והן הדברים במס׳ ראש השנה דף כ"ט שכבר נתבארו:

"‬תנו רבנן פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת והיו כל הערים מתכנסין (ליבנה) אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירא נתקע אמרו לו נדון" וכו׳.