פעולת זקני הדור אחר החרבן
מו
והדברים מתבארים רק על פי כל דברינו שהם קבעו במשנה רק דין עד
חצות לפי שבזה היו מנהגים שונים בין יהודה וגליל,
אבל אחר חצות שבזה היו כל ישראל שוין ולא עשו מלאכה בשום מקום גם לא סדרו במשנה כל עיקר.
וכן נראה גם מדבר "חנוכה" כי בכל אשר הוזכר זה במשנה לענינים שונים בכל זה לא נסדר שם הדין של מעשה ההדלקה וחיובה, לפי שזה הי׳ דבר ידוע לכל.
והוזכר שם מעניני חנוכה" דברים שונים של הוראה הנוגעים לחנוכה כמו בראש השנה פרק א' משנה ג':
"על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח וכו׳ על כסלו מפני החנוכה."
והיינו לדעת זמן מצות הדלקת נר חנוכה אבל עצם הדבר עצמו לא בא במשנה בשום מקום.
וכן במגילה פרק ג׳ משנה ו׳ "בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים וכו׳ בחנוכה בנשיאים וכו׳".
ובמס׳ בבא קמא פרק ו׳ משנה ו׳ "גץ שיצא מתחת הפטיש וכו׳ גמל שהי׳ טעון פשתן וכו׳ הניח חנוני נרו מבהוץ החנוני חייב ר׳ יהודה אומר בנר חנוכה פטור."
וכל הפטור של ר׳ יהודה הוא רק מפני חיוב מצוה של מעשה ההדלקה אבל עצם הדבר הזה לא בא בכל המשנה.
וכל זה מפני שבמשנה לא באו עצם הדברים עצמם של המעשים אשר דינם ידועים לכל.
וזה הוא באמת עדות לישראל, לדעת כי לא לבד דיני התורה כי אם גם כל התקנות מדרבנן אשר יצאו מבית דין הגדול של ישראל הי׳ מושרשים בכל העם, עד שלא הי׳ נדרש להביא זה ולסדר הדברים בהמשנה.
וזה הוא באמת כל דרכי המשנה מראשה לסופה בין בדאורייתא בין בדרבנן.
וכאשר הננו רואים במס׳ תמיד ובמס׳ יומא ומדות ובפרקים ממס׳ שקלים ופרה שבאו ונסדרו שם כל דבר המעשים עצמם,
הדברים מבררים את עצמם שהי' זה אחר החרבן בשעה שבטלה העבודה עד אשר ירחם ד׳ את עמו, אשר אז הי׳ הכרח גמור לסדר גם את כל זה בסדר המשנה למען ישארו הדברים לדורות וללמדה את בני ישראל שימה בפיהם.
ולא ראו החוקרים האלה גם כל הלשונות בהמס׳ האלה המעידים על עצמם שהי׳ זה אחר החרבן.
והנה יאמר קראכמאל שם כי מס׳ תמיד קדמה עוד גם למס׳ יומא, אבל הנה הלשונות במס׳ תמיד הם כבר בפרק א׳ משנה א׳:
"בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינוס ובבית הניצוץ ובבית המוקד, בית אבטינוס ובית הניצוץ היו עליות והרובים שומרים שם, בית המוקד כיפה ובית גדול הי׳ מוקף רובדים של אבן וזקני בית אב ישנים שם וכו׳ ופרחי כהונה איש כסתו בארץ לא היו ישנים בבגדי קדש וכו'
