בהלצה אל תהי שוטה בחרוזין. והיה גדול כ"כ בעיני רב עד שנתן לו רשות לדון כעדות רבה בריה כסנהדרין ה..
וכן קיבל מרב אסי (חבירו דרב כהנא) כדמצינו אר"ה א"ר אסי ב"ב קכו., חולין יט., ובכתובות מח: איתיביה ר"ה לרב אסי - א"ל רב לאו אמינא לכו לא תיזלו בתר איפכא, וכן כתבו התוס' בברכות לד. ד"ה אמצעיות שר"ה היה כתלמיד לפני רב אסי.
וכן קיבל משמואל כדמצינו ר"ה אמר שמואל ר"ה לב., סוכה לב:, קידושין ו., ובערכין טז: יתיב ר"ה וחייא בר רב קמיה דשמואל, ומה שמצינו גיטין ה. וזבחים מו: בעי מיניה שמואל מרב הונא, אפשר בעי מיניה לנסותו או שהוא ר"ה ריש הגולה שנפטר בחיי רבי, ר"ה א"ר זעירא ברכות לז. וצ"ל אמר זעירא, וכן מצינו ר"ה א"ר חנינא כשבת קכב., נדה ס:.
ר"ה אמר רבי כתובות סח:, (ומה שמצינו גיטין עד., קידושין ס: ר"ה אמר רבי צ"ל אמר רב).
ר"ה א"ר ינאי חולין קכב:, וכן ר"ה א"ר חייא רבה כמגילה פ"א ה"א-ב:, פ"ב סה"ג, וידוע שר"ה לא היה בא"י לכן בע"כ צירכין אנו לומר שקיבל שמועותיהן מרבותיו או מחבריו שבאו מא"י לבבל.
אבל מה שמצינו שבת סג: גיטין יא: יתיב ר"ה קמיה דר' ירמיה, וכן ב"ב יא. בעי ר"ה מר' אמי זה ד"ה אחר, וכאשר נבאר במקומם. וכן שבת ס:, ע"ז ס: שבעי ר"ה מרב אשי הוא ר"ה האחרון.
וכשנפטר רבו הקדוש רב, וכל תלמידיו הגדולים באו לפני שמואל לנהדרעא אעפ"כ לא נתבטלה ישיבת רב בסורא ואך ריש מתיבתא לא הוקם מפני כבודו של שמואל, ובסורא היו קבוצת חכמים ורב המנונא היה המפקד עליהם כמבואר בערכו, ורב הונא היה הגדול שבכולם וזה שאמרו סנהדרין יז: (שכל היכי שאמרו) אמרי בי רב [היא] רב הונא, ומקשי והאמר רב הונא אמרי בי רב, ומשני אלא רב המנונא. ודברי שניהם אמת, וכמו שאמרו יבמות פג: אמרי בי רב מנו רב הונא ופרש"י אע"ג דמשנינן ההם אמרי בי רב, רב המנונא, היינו היכי דאמר ר"ה אמרי בי רב - אבל היכי דאתמר סתמא ודאי הוא ר"ה, וכונתן כמו שאמרנו שהמפקד היה באמת רב המנונא שהיה המפקד בב"המד בסורא, אך הגדול שבהם היה ר"ה, וכ"ע חזו שהוא הוא האחד העתיד לישב על כסא רבו, אך כ"ז שהיה רב אסי ושמואל קיים היו כולם כפופין תחתיהם, אך רב אסי לא האריך ימים אחר רב כנדה לו., ושלחו כל שאלותיהן לשמואל וכדמצינו כמה פעמים שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו.
ואחרי פטירת שמואל שנפטר שנת תקסד או תקסה אז התחילו להתייעץ את מי למנות לריש מתיבתא ובאיזה מקום אם בנהרדעא מקום שמואל או בסורא מקום רב, והנה מלבד רב הונא היו אז גדולי תלמידי דרב שהיו כולם ראויין לאותה אצטלא כמו רב ירמיה בר אבא שהיה כמו ת"ח לרב, ורב יהודה שהיה לפי הערך עוד זקן מר"ה שנולד ביום שמת רבי, ורבה בר אבוה רבו דרב נחמן, וכה עבר זמן שלש שנים עד שבאו לכלל דעה אחת. וכפי הנראה לא רצו לעשות המתיבתא בנהרדעא יען שהיתה עומדת על הספר ואפשר שראו שעתידה ליחרב וכמו שהיה באמת אח"כ שבשנת תקע חרבה ע"י פפא בר נצר כרמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב, ורב ירמיה בר אבא כפי הנראה נעשה לריש בעיר שום-טמיה (הסמוכה לסורא) כב"ב קנג. ורב
