שמואל, דוד, כולם, והתחילו
לומר מתיבת אודך[1] ולמטה.
יומא מז: [בין, הבינים, פשט ומחץ (ונראה שצ"ל וקמץ) ופזר, וחשב, בחפינת, חבירו סימן], המה כל אבעיות דר"פ דלא איפשטא, אך חסר הרבה סימנים כי ר"פ בעי עוד כמה אבעיות שלא איפשטא.
מגילה יא. [סימן שסד"ך], והוא רמז, שלמה, סנחרב, דריוש, כורש.
שם יב: ברש"י נערי לא גרסינן. פי' שהיה כתוב "נערי סימן" והוא רמז לתירוצים שאמר רב נחמן, ריב"ל, רבנן רבא, ור' יוחנן.
שם כה. [בלת, עקן נשפה סימן], רמז שדברים הללו נקראין ומתרגמין, מעשה בראשית, מעשה לוט, מעשה תמר, מעשה עגל הראשון, קללות, עונשין, אמנון ותמר, אבשלום, פלגש, הודע.
שם כה: [רעבדן סימן] והמה רמזים שאלו נקראין ולא מתורגמין ראובן, עגל השני, ברכת כהנים, דוד ואמנון.
שם כז: [זלפן סימן], רמז ר' זכאי, ר' אלעזר בן שמוע, ר' פרידא, ר' נחוניא, ששאלו לכל אחד ואחד במה הארכת ימים ומה שאמר זה לא אמר זה.
שם לא. [מאפו סימן] ופירש"י משכו, אם-כסף, פסל-לך, וידבר שבבהעלותך.
מו"ק כה: [חנין, יוחנן, זירא, אבא, (וצ"ל אבהו), יעקב, יוסי, שמואל, חייא, מנחם סימן] על החכמים האלו עשו הספד, וחסר תנחום ועוד כמה שמות אמוראים.
תענית ח: [קבוץ גייסות צדקה מעשר (כצ"ל) פרנס סימן], המה דברים שאמר ר' יוחנן בענין גשמים.
שם טז. [רחוב, תיבה, ושקים, אפר,
אפר, קבורה ומוריה סימן] המה רמזים
שעל כל אחד מאלה נשאל.
א) למה יוצאין לרחוב, ב) למה
מוציאין את התיבה, ג) למה מתכסין
בשקים ד) למה נותנין אפר ע"ג
תיבה, ה) למה נותנין אפר בראש,
ו) למה יוצאין לבית הקברות, ז) מאי
הר המוריה.
יבמות סג. [סימן אשה וקרקע, עזר, זאת, שתי הברכות, חגרי, פחתי] המה שבעה מאמרי ר' אלעזר.
שם פז: [סימן אמר ליה לא נעשה, ונעשה (כצ"ל) במיתה, נעשה, ולא נעשה בולד, ייבום ותרומה סימן] המה מה שמקשה רב יהודה מדאסקרתא לרבא לא נעשה – ונעשה מתים, ואח"כ מקשה ונעשה ולד – ולא נעשה בולד, ושניהם לעגין יבם ותרומה.
שם קב. [סימן התרת, יבמה, סנדל], המה שלש הלכות שאמר שם רב יהודה אמר רב.
כתובות יט. [סימן בא"ש] הוא רמז רבא, אביי, רב אשי שכל אחד אמר תירוץ אחר.
שם כא. [סימן נח, נד, חד], הוא רמז על שמות האמוראים שאמרו ומי אמר שמואל הכי, חנינא[2] בר חייא (נ"ח), הונא בר יהודה (נ"ד), חייא בר יהודה (ח"ד).
שם מא. [סימן היזיק, מה, והמית, כלל] המה ד' קושיות שמובא שם א) תנן הניזק והמזיק, ב) מה בין תם למועד, ג) המית, ד) זה הכלל.
שם נג: [סימן דגברי, שק, זרף, מאנה ויבמה שניה ארוסה ואנסה]. פי' ש"ק זר"ף שרב ששת וריש לקיש, ר' אלעזר , רבא, ורב פפא שאלו בדין ממאנת, בת יבמה, בת שניה, בת ארוסה, בת אנוסה, וכולם נשארו בתי"קו.
שם צא: [סימן אלף, ומאה, מצוה, בכתובתה, יעקב, זקף, שדותיו, בדברים, עסיקין] המה רמזים על כל המעשיות המובא בנמרא, ההוא גברא דהוה מסקי
