90
הלל הבבלי
הורדוס ובני הנכר אשר עמו גם לא הסתפקו בזה לבד לרמוס את העם ברגליהם ולקחת ממנו את רכושו ואת חייו, פטישם הכה בכל כח גם על קדקוד רוח העם, אבל הפטיש התפוצץ מעוז רוח השרידים היחידים מנהיגי עמם, והעם הביטו אליהם ונהרו.
ויאזעפוס בכל נטיתו להרבות כבוד הורדוס, ובכל אהבתו לבית הורדוס יאמר בעצמו אלטטי׳ XV, 8, 1:
"הורדוס הלך בצעדים גדולים בפעולותיו, והתרחק יותר ויותר מכל סדרי היהודים ומנהגיהם(מ"ו) וישתדל להניעם ממקומם. וכל הדברים אשר היו מקור כל מוסר ומדות טבות הסיר התיז עד כי זה הזיק מאד ליהודים גם אחרי הימים ההם״. וכן הדבר כי זה הזיק מאד לכל אוהבי ימים לראות טוב, וימצאו מקום להבדל ולהיות "לחיצונים"(מ"ז) ואחזו בעקב הרומיים, ואף כי לא עזבו את המצוות בכללם, וגם לא עשו להם יסודי דברים חדשים, אבל עזבו רוח עמם, רוח התורה ודעת דרכיה, ויהיו כרקב לבית יהודה, ומארה לבית ישראל, ועל ידם התעוררו הצדוקים מחדש אחרי מות הלל, ויחד כולם אכלו את ישראל בכל פה עד כי הביאו את חורבן הארץ ,ככל אשר נראה לפנינו.
אבל לרוח העם בכללו לא הי׳ יכול הורדוס עם כל היקום אשר לרגלו לגשת, שם נשתנה גבורתו ותהי לאפס, ובכל כחו הגדול הוא וכל אגפיו, לא הי׳ יכול לחדור שם. וכאשר נתבונן במראה פני העם מתוך מעשיהם, והנהגתם הכללית לא נרגיש לא את הפטיש המכה, ולא את הנוגש הרודה באף, והטורף בחמתו.
וכאשר נשים לב למצעדי עולם בנוגע למשמרת התורה ורוח הלאום, אז נראה נפלאות מתורת ההשגחה, כי כך המדה מהלכת על פני כל הדורות שבשעה זו עצמה אשר יקום המהרס והנותץ, כבר הוכן הסוכך הצורר בכנפיו את כל נפש העם.
הערה (מ"ו): יאזעפוס בדברו לעמים יקרא מנהגי היהודים לכל המצוות כולם. ובאלטטי׳ XVII, 9, 8יאמר ״בעת ההיא קרב זמן החג אשר בו על פי מנהג אבות לא יאכלו היהודים חמץ״. ושם XVII, 18, 1בדברו מארכילאוס בן הורדוס אשר לקח לו את אשת אחיו אשר הניח אחריו בנים ובנות במותו, יאמר ״שזה דבר מגואל אצל היהודים״.
וכן שם בספר XVIII, 8, 2גם על העמדת צלם בהיכל אשר רצה הקיסר קאיוס להעמיד, ישים בפי היהודים לפני פטרוניוס כי אמרו ״ולא לבד כי נעשה בזה נגד מחוקק הדת כי אם גם נגד כל מנהגי אבותינו אשר ראו בחק זה קיום המוסר והמדות".
ואין ספק שהיהודים בעמדם אז לפני פטרוניוס אשר גם פשטו צוארם להורגים, ואשר כדברי יאזעפוס עצמו נתפעל פטרויוס מאד מעוז רוחם ומסירת נפשם, לא דברו אז במליצות היהודים המתיונים באלכסנדריא, דבריהם הי׳ בסגנון דברי התורה לישראל על זה, וקדושתה ,אשר בלעדה טוב להם המות, ויתנו נפשם למתים.
הערה (מ"ז): והן דברי המשנה במס׳ מגילה ד׳ כ"ד: (פ״ד מ״ח) העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זה דרך הקראים (הצדוקים) ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים.
ומימי הורדוס ואילך פרו וישרצו החיצונים למיניהם, ומאלה הי׳ גם יאזעפוס, ככל אשר יבואר לנו ענינו במקומו, ועל כן גם בכל היותו רחוק מיסודות הצדוקים, בכל זה בכל מעשיו הי׳ קרוב להם ורחוק מאד מהפרושים, והחיצונים האלה היו מינים ממינים שונים, ואין פרצופיהם דומים זה לזה.
