הלל הבבלי
מו ובשעה שלקח עמדתו הורדוס האדומי להשחית ולחבל, הופיע המאסף לכל קוי האור, לבל ידח מהם נדח.
אין ספק כי לא הלל הבבלי לבדו, ולא הלל ושמאי יחד לבדם, עשו את כל הגדולות ההם להקים את כל רוח העם בעת ההיא ,ולמוסרה לדורות עולם כמו שהיא, כי ברבים היו עמהם, ורוזנים נוסדו יחד, וכל חכמי התורה החלצו לבוא לעזרת תורת ד', להטות שכם לחזק ולבצר עמדתה ,ולהרים דגלה ,ולקומם הריסות רוח הלאום. אבל כראש הדור כלו אשר ממנו ראו וכן עשו הי׳ הלל ,ואשר כולם יחד הביטו אליו ונהרו ,עד אשר ענינו בתור ראש הדור הגיע גם לכל העומדים מבחוץ, ויהי דבר ידוע לכל גם לכל אלה אשר דבר לא הי׳ להם עם אהלי תורה.
ויאזעפוס יספר לנו באלטטי׳ XV, 10, 4 "כי באמצע ימי מלכותו הכריח הורדוס את כל העם כי ישבעו לו שבועת אמונים, וכל אשר המרה את פיו נענש קשה, אבל הלל ותלמידיו וגם שמאי ותלמידיו לא רצו למלאות חפצו בכל זה לא נגע בהם הורדוס לרעה בנשאו את פני הלל". ויאזעפוס עצמו האיש העומד בחוץ קרא שם בספר XV, 1, 1 את שמאי "תלמידו של הלל" אף כי ידע היטב כי שמאי הי׳ לו תלמידים לעצמו כמו שהוא בדבריו XV, 10, 4 בידעם כולם כי הלל הי׳ ראש הדור כלו ומנהיגו. כל הכוהות הרבים והשונים הנדרשים למופת הדור ופלאו נקצבו בו יחד וישימו נוספות על גדולת תורתו.
מנוחת נפשו הגדולה והנפלאה, טוהר מדותיו אשר גבהו עד המעלה היותר גבוה, מאמריו הקצרים והשנונים החודרים אל הלב וממלאים אותה עוז ותעצומות, השקפותיו הבהירות מתוך דברי התורה ודעת דרכיה, והעולה על כל רוח ישראל מהשקפת התורה, ודעתו הגדולה על תבל ומלאה והנהגת האדם בה, כל אלה יחד אחדו לו את כל הלבבות ויהיו אחריו, ובזרוע הגדולה נתקרבו ויאחזו, ותחי רוחם.
העם כלו מצא בו את העמוד אשר ישען עליו, ורוח החיים אשר יחייהו ויקומו ויתעודדו.
וזה לבד גם היתה כל שמחתו של הלל, עד כי גם בכל ענותנותו הגדולה, היתה זה חדות מעוזו לפני ד׳, והוא הדבר הנאמר במס׳ סוכה ד׳ נ״ג.
תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהי׳ שמח בשמחת בית השואבה אמר כן "אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן".(מ״ח) והדברים האלה אינם לא כלפי חביריו הגדולים ולא להתפאר נגד העם, אשר כל זה הי׳ רחוק מאד מארחות הלל הבבלי, אבל הנם השתפכות נפשו הגדולה במקדש ד׳, בהיות אז חדות ד׳ מעוזו, וכי גבהו דרכיו, ויגבה אז לבו בדרכי ד׳, ותהי שם שמחתו הגדולה כי בעת רעה כזאת עשה והצליח לחזק ברכים להקים נהרסות, לתת רוח לעם, לאחד לבבם לתורת ד׳ ותהי שמחתו "אם אני כאן הכל כאן״.
הערה (מ״ח): רש״י ז"ל נדחק בזה ופירש שהכונה על הקב״ה, ועי׳ שם התוס'. והדברים פשוטים, ובאים לפי מעמד העם אז.
