עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/97

‫‪92‬‬

‫הלל הבבלי‬ ‫‬‫

‫וזה עצמו הם גם דבריו במשנת אבות פ"א משנה י"ד, לעורר את כל חכמי‬ ‫הדור יחד‪.‬‬

"הוא הי׳ אומר אם אין אני לי מי לי (אבל) כשאני לעצמי מה אני, ואם‬ ‫לא עכשיו אימתי."

‫וכן הדבר ככל אשר יבואר עוד לפנינו כי מימי יוסי בן יועזר עד ימי‬ ‫הלל רבו המהומות והמבוכות בארץ, גם מבחוץ וגם מבית מבפנים, וכמעט שבכל‬ ‫הזמן הארוך הזה לא היו שם אפי׳ זמן של עשרים שנה מסודרים שיהי' אור‬ ‫במושבותם ומנוחה באהלי תורה, ובכל משך הזמן הזה שבו כל פעם המאורעות‬ ‫הנוראים והאסונות הגדולות ובוטל התמיד של חכמי התורה על ידי מעשים נוראים‬ ‫מבחוץ‪.‬‬ ‫ והלל כבר ראה כי אזלת יד "ואם לא עכשיו אימתי" והיא השעה האחרונה‬ ‫לשובב נתיבות ולהשיב שבות התורה, ואם העת רעה מאד אבל אם לא עכשיו‬ ‫אימתי‪.‬‬

‫ובדברים כאלה עזב את ענותנותו ונפשו דרכה עוז, עד שמיד כאשר נתמנה‬ ‫לנשיא כבר דבר אתם קשות על זה ונאמר במס׳ פסחים ד' ס״ו ובירושלמי שם:

"מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והי׳ דורש כל היום כלו בהלכות‬ ‫פסח. התחיל מקנטרן בדברים אמר להן מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהי׳ נשיא‬ ‫עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם (כראוי) שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון‪.‬״‬

‫והנה אמר זה לכל הקהל הגדול שומעי דרשתו בהלכות פסח, אשר בתוכם‬ ‫היו באמת גם הרבה מתלמידי שמעיה ואבטליון, והוא לא ניחת מפני כל והוכיחם‬ ‫קשה ואמר לכולם יחד שלא שמשו את שמעיה ואבטליון כראוי, כי היתה השעה‬ ‫צריכה לכך, להעיר ולעורר ולקום ולעשות לעזרת תורת ד׳‪.‬‬ ‫ והאיש הגדול והנאור הזה גם מתוך צרה עצמה המציא רווחה ככל אשר‬ ‫נראה כל זה עוד‪.‬‬

‫והן דבריו במקום שאין אנשים השתדל להיות איש‪) ,‬שם פ"ב מ״ה) וכשאני‬ ‫לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי״‪. ‬‬ ‫ולבד גדולת נפשו הגדולה הועילה לו הרבה מאד את אשר גודל בארץ בבל‪.‬‬

‫כבר מימים רבים שכנה עננה על בני ישראל בארצם, מאחרי ימי אנטיגנוס‬ ‫איש סוכו, ימי היונים, עד ימי החשמונאים, ובימי החשמונאים מיד בדור השני‬ ‫(יבואר כל זה לפנינו) ואילך, מאמצע ימי יוחנן הורקנוס ואילך, בימים הרבים‬ ‫ההם היו שם זמנים כאלה אשר הארץ רגזה תחתיה (עי׳ "יסוד המשנה ותקופת‬ ‫התנאים אחריה״) כל הלבבות היו נרעשות ונפחדות וקרועים לגזרים, אחרי ימים‬ ‫כאלה הי׳ דרוש להם איש מנוחה הבא ממקום אשר שם הכל על מקומו הולך‬ ‫ובא, בכל סדרי הימים הקדומים הימים הראשונים, כאשר בני ישראל מצאו שם‬ ‫מנוח, ואין עיף ואין כושל‪.‬‬

‫וגם הנה הוא מבבל, והוא מרומים ישכון נעלה מכל אשר הי׳ ביהודה ‫ובירושלים לפני זה, וגם הורדוס וכל עריצי נוים אשר סביב שחו עליו, ידעו כי‬ ‫אין דבר מדיני בכל עלילות מצעדיו, והוא ומשפחתו רחוקים מכל אשר הי׳ לפני‬ ‫זה ביהודה וירושלים‪.‬‬ ‫‬‫