הלל הבבלי
מז אף גם זאת כי פלגות הכתות אשר הכתה לרסיסים את בני ישראל בארץ ישראל ,לא ידעו מהם יושבי בבל, המתיונים הצדוקים וכל הפלגות השונות אשר השתדלו לשרוף בהבל פיהם את תורת ד' למען הפיק חפצם בממשלת הארץ, כל אלה דבד לא הי' להם בבבל ולא מצאו מקומם שם.
והארץ הזאת שבה ותחלוץ שד לארץ ישראל גם בפעם הזאת, על ידי אחד מראשי בחירי בניה, אשר בבואו לארץ נשא גם במנוחת הנפש אשר אין ערך לה, ואשר הרימה אותו מעל לכל הדור.
פרק כ״א.
הלל הבבלי ובבל בכלל.
בדברי ימינו אשר לא הושם לב לחדור אל תוכם, עברה ובטלה לגמרי מעשה גדולה וכבירה כזאת, באין אומר ודברים, מדבר עצם המעשה כשהיא לעצמה.
וכותבי הדורות ודברי הימים בבואם לדבר על הלל הנשיא בארץ ישראל, שכחו לגמרי להעיר על הדבר הגדול והנפלא הזה, מדבר הלל מבבל. ולא שמו לב להכיר ערך הדבר הגדול והנפלא הזה בנוגע לדברי ימינו הנפלאים בכלל.
כי בא חכם עני מארץ בבל אשר לא הכירו ולא ידעו אותו בארץ ישראל לפני זה, ואשר המגידים והמראים עליו אמרו בלשונם "אדם אחד יש שעלה מבבל״ והנה ראו חכמי הדור והכירו מיד ערכו הגדול עד אשר מצאו בו משובב נתיבות ומנוהו לראש הדור.
כן הדבר כי מצד אחד נראה ונכיר מזה את ערך אבותינו הגדולים אז בארץ ישראל, ועד כמה התרוממו מעל לכל דרכי בני אדם, עד כי לא הביטו לא על כבודם הם, בכל גדולת מעלתם אשר באמת היו גם הם גדולים מאד ככל אשר ידענו, ולא שמו לב לכבודה של ארץ ישראל לפי מושגינו אנחנו, וכאשר אך הכירו את גודל ערך האיש הבא מארץ מרחק, והנה שמו אותו עליהם לראש.
אבל אם זה יתן לנו ציור חי מחכמי התורה בארץ ישראל, עד כמה היתה אך תורת ד׳ אורם ואמתם. הנה לעומת זה תורה לנו גם את הנוגע לכל פרשת דברי הימים ההם בכלל לדעת כי התורה היתה אז קנין העם כלו ,ולא שבראו אותה איזה כת פרושים בארץ ישראל.
רגילים הם חוקרי העמים, והחוקרים האחרונים מבני ישראל ההולכים אך בדרכם, לצייר להם את האומה בימי הבית השני מתוך אותו מבט של ימי הבית הראשון, אשר אך ארץ ישראל כללה בתוכה את כל האומה בכללה, וכי כל מה שקרה להעם בארץ ישראל קרה זה להאומה כולה, ולכל נכסי האומה בכללה. וילכו בדרכם למרחוק כל כך עד כי המעשים אשר קרו רק בארץ ישראל לא רחוק מימי הלל בראשית ימי החשמונאים ערך מאה שנה לפני ימי הלל, והמלחמות עם היונים, הסבו לדבריהם אשר כתבי הקדש שכבר נחתמו גם לפי