הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
קעה
והברייתא הזאת הובאה שם בגמרא למסקנא בפירוש דברי יוסי בן יועזר, ואמרינן שם:
ודיקרב במיתא מסתאב, וקרו ליה יוסף שריא יוסף אסרא מיבעיא ליה ועוד דאורייתא הוא דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה וכו' אמר להו רבא לאו אמינא לכו לא תתלו ביה בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן ספק טומאה ברשות הרבים התיר להם, והא הלכתא גמרינן לה וכו' הא אמר ר׳ יוחנן הלכה ואין מורין כן ואתא איהו ואורי ליה אורויי תניא נמי הכי ר׳ יהודה אומר קורות נעץ להם ואמר עד כאן רשות הרבים עד כאן רשות היחיד.
ומלשון הגמ' "תניא נמי הכי" מבואר שענין דברי רב נחמן ודברי ר׳ יהודה אחת, וזה עצמו את אשר יאמר רב נחמן בלשונו "ואתא איהו ואורי להו אורויי" היינו זה עצמו מה שאמר ר׳ יהודה "קורות נעץ להם" ועל ידי זה ידעו כל העם להתיר הן הלכה למעשה.
וכבר הערנו במקומות הרבה על כל כיוצא בזה שדברי האמוראים הראשונים בפירושי המשנה ודברי הבר־יתות בכל זה אחת הם, רק שיש אשר גרסו זה מתוך קבלותיהם מרבותיהם בפירושי דברי המשנה והם אמרו זה סתם ובסגנונם הם, ויש אשר גרסו זה מתוך קבלותיהם מרבה דמתניתא ומסידור הברייתות האחרונות המפרשות את המשנה (קד).
וחוקרי אשכנז אשר הי' נעלם מהם כל עניני הברייתות האחרונות בכלל, וכל ענין דברי חאמוראים עמהם ועליהם, טעו בכל מקום לחשוב שהנם דברים נפרדים ועל כן יאמר החכם ווייס (ח"א עמוד 105) בדברו על יוסי בן יועזר:
"ותפסתי פירושו של רב נחמן אשר הביא רבא משמו, ויש להעיר על המעשה שספר שם ר' יהודה כי יוסי בן יועזר נעץ להם קורות ואמר עד כאן רשות הרבים עד כאן רשות היחיד, ולא נוכל להחליט שהמעשה הזה יש לו יחוס עם ההלכה של יוסי, אבל זה ברור כי זה המעשה העיר את ר׳ נחמן על פירושו.״
ולא שם לב לדבריו בעצמו, הן הוא עצמו יאמר שם שאין פירוש אחר לדברי יוסי בן יועזר כי אם כדברי רב נחמן, ואם זה המעשה העיר את רב נחמן על פירושו הלא כן גם יעיר אותנו. אבל כל זה רק טעות, וכל כיוצא בזה אין זה השערות מהאמוראים, כי אם מקורם אחד עם מקור דברי הברייתות האלה, וממקום אחד יהלכו, וודברי הברייתא ודברי רב נחמן מקורם הקבלה על המשנה, וענינם אחד לגמרי, וכמו שבאמת בא על זה מפורש בגמרא "תניא נמי הכי".
וענין הדבר הוא כדברי המשנה במס' טהרות פ"ו מ״ו: איזו היא רשות הרבים שבילי בית גלגל וכן כיוצא בהן רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה אמר ר׳ אליעזר לא הוזכרו שבילי בית גלגל אלא שהם רשות היחיד לכך ולכך וכו'.
וכיוצא בזה היו שם מקומות הרבה אשר בעת שלות העם ידעו כולם כל זה, אבל אחרי המבוכות הנוראות ממלחמות מלכי מצרים עם מלכי סוריא אשר ארכו עשיריות שנים ותהי בכל ארץ יהודה ללהט החרב המתהפכת, וכדברי
הערה (קד): כבר נתבאר זה לנו במקומות הרבה, ועי' עיקר הדבר בחלק ב׳ עמוד 146—126.