עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/303

‪298‬‬

המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

‫‬‬ חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות ולא לפוסלה מכתובתה אלא‬ ‫שלא תשתה.

‫משנה ג׳) שהי׳ בדין ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם‬ ‫אינה מתקיימת בפחות משנים עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא‬ ‫תתקיים בפחות משנים תלמוד לומר (במדבר ה׳) ועד אין בה כל עדות שיש בה קל‬ ‫וחומר לעדות הראשונה מעתה ומה אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם הרי היא‬ ‫מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים‬ ‫בעד אחד תלמוד לומר (דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר‬ ‫(שם י"ט) על פי שנים עדים יקום דבר מה להלן על פי שנים עדים אף כאן על‬ ‫פי שנים עדים.

‫ויותר מזה נראה במשנתינו שגם כשזה עצם דין התורה, רק שגם זה עצמו‬ ‫צריך קבלה שזה וזה הוא פירוש דברי התורה, שעל ידי זה הנה הקבלה שם‬ ‫איננה רק תואר המצוה, כי אם פי׳ דברי התורה בעצם הדברים, שם בא הדבר‬ ‫מפורש במשנתינו זה עצמו יחד עם דברי הכתוב.

‫כמו במס׳ כלאים פ"ט מ"ח אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר‬ ‫(דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז.

‫לפי שזה עצמו ששם שעטנז כולל זה, שוע טווי ונוז, זה עצמו הוא במקום‬ ‫הזה דבר הקבלה, וזה עצמו ששעטנז הוא שוע טווי ונוז, זה עצמו אינו זיל קרי‬ ‫בי רב, כי אם קבלה, על כן בא הדבר כן במשנה.

‫כי כל דברי המשנה ביסודה הם סידור של הקבלה על דברי התורה, ועל‬ ‫כן אין בהמשנה בשום מקום עצם דין התורה עצמה, כי אם הקבלה עליה.

‫אבל במקום שדברי הכתוב עצמו ופירושו הראשון הוא כבר רק קבלה שם‬ ‫הי׳ ההכרח שתבוא הקבלה הזאת יחד עם הכתוב. ‫ וכן בערכין ד׳ ל"א (פ"ט מ״ד) הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל הי׳‬ חלוט לו^(ע"ט) שנאמר לצמיתות.

‫והוא מפני זה עצמו שלצמיתות היא מלה זרה, וזה עצמו שכוונת התורה‬ "לצמיתות לחלוטין״ היא דברי קבלה, כי על כן בא הכתוב עצמו יחד עם הקבלה‬ ‫עליו "הגיע וכו׳ הי׳ חלוט לו שנאמר לצמיתות". ‫ וזה הוא גם ענין המשנה במס׳ סוטה ד׳ מ״ה: (פרק ט׳ משנה ה׳):

נפטרו זקני ירושלים והלכו להן, זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר‬ ‫לא משכה בעול ואין המום פוסל בה ומורידין אותה לנחל איתן ואיתן כמשמעו‬ ‫קשה אף על פי שאינו איתן כשר ועורפין וכו׳. ‫ והנה לא הובא כאן שום פסוק על כל הדברים הנאסרים מפני שהן מפורשים לכל בתורה.

‫אבל מה הוא איתן זה נתפרש במשנה.

‫וכן אין שום ראי׳ על "אף על פי שאינו איתן כשר" לפי שזה היא קבלתם. ‫‬‬

---

‫‬‬

הערה (ע"ט): ‬במשנה באה הוספה אחר הלוקח ואחר שניתן לו במתנה. ‫וזה בא לפרש הדבר בימי יבנה או בימי רבי וכבר הערנו על כל כיוצא בזה. ‫‬‬