עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/229

‫‪224‬‬

‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

‫אף כן נראה זה גם במקום שדבריהם הוא חקירה חדשה שלא באה במשנה, הנה גם שם נראה מבואר ומפורש, שכל מחלקותם הוא רק על פי יסודי הדברים‬ ‫הידועים וקבועים כבר במשנתינו.

‫וכל דבריהם הם ומחלקותם הוא רק לחקור זאת איך הדין בדבר זה על פי‬ ‫יסודי המשנה הקבועים וידועים, וכמו שנעשה כן גם אנחנו בכל חקירת הלכה‬ ‫במקרה הבא לפנינו‪.‬‬ ‫ ולדוגמא הנה במס׳ שבת המקצוע היותר גדול באיסורי תורה ודרבנן באו‬ מחלוקותיהם: ‬ ‫בפרק כ״א משנה ג׳ בית שמאי אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות‬ ‫וקליפין ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה‪.‬‬

‫והדברים האלה בנוים על היסוד של דיני איסור מוקצה, וככל אשר יבואר‬ ‫לנו כל הדבר בדברינו להלן פרק ל"ח.

‫ובפ״א משנה ה׳ בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים אלא‬ ‫כדי שישורו מבעוד יום ובית הלל מתירין‪.‬‬

‫ושם משנה ו׳ בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור‬ ‫אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ובית‬ ‫הלל מתירין‪.‬‬

‫בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו‬ ‫מבעוד יום ובית הלל מתירין‪.‬‬

‫ושם משנה ז׳ בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין‬ ‫מנביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובית הלל מתירין‪.‬‬

‫וכל הדברים האלה הנם שבית שמאי ימשיכו את דין השביתה בשבת גם‬ ‫על כליו של אדם, ואין הלכה כן‪.‬‬

‫ובאין מוכרין לנכרי ואין מגביהין וכו׳ אלא כדי וכו׳ חוששין בית שמאי‬ שמא יאמרו שהנכרי בשליחותו מוציא זה בשבת ובית הלל לא חשו לזה‪.‬‬ ‫ והדבר מבואר כי דין השבותים בשבת, ואמירה לעכו״ם שיעשה בשבת‬ ‫בשביל הישראל, זה הוא איסור שהי׳ קבוע ועומד מהתקנות הראשונות הכוללות‬ (עי׳ הדברים לפנינו בהימים הראשונים) וכל מחלקותם של בית שמאי ובית הלל‬ ‫לדון מתוך זה איך הדין לסייע לעכו״ם בשלו, ובמתחיל מלאכתו מערב שבת‪.‬‬

‫ומהפרט הרחוק הזה אשר כל טעם בית שמאי הוא שיתחלף בשבות של‬ ‫אמירה לעכו"ם‪.‬‬

הננו יכולים להבין ולדעת עד היכן הי׳ קבוע ועומד מהימים הראשונים דבר‬ ‫עיקר התקנה הכוללת מאיסור אמירה לעכו"ם בשבת‪.‬‬

‫והמקום השלישי מה שנחלקו בריש פרק ג׳ על יסוד המשנה בדין כירה‬ ‫שהסיקוה וכו׳ בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל וכו׳ כבר הובא לנו בפרק זה‪.‬‬

‫ושם הוא שני הדברים יחד, כל עיקר הדבר אינו אלא תקנה מדרבנן, ובית‬ שמאי ובית הלל נחלקו מפורש בביאור גדר דברי יסוד המשנה, שגם הם אינם‬ כבר בעצם התקנה כי אם בההיתר שבתקנת האיסור‪.‬‬ ‫ ואלה השלשה מקומות הנם כבר כל דבריהם במשנה במס׳ שבת הגדולה‬ ‫והרחבה.