214
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
ויותר מזה נראה עוד שגם בהמקומות אשר בשעה שנתוספו דברי בית
שמאי ובית הלל על יסוד המשנה ראו הכרח לסידור דברי המשנה אם לצורך
קשורי הדברים או לצורך בירורם לשנות את הלשון הראשון אשר הי׳ לפני זה
בדברי המשנה ביסודה הנה גם שם נכיר זה.
ונם אחרי השינוי הזה עם העיון והחקירה יתראו לנו הדברים גם משם כי דברי בית שמאי ובית הלל באו רק על דברי יסוד המשנה אשר היתה לפניהם.
ונביא בזה איזה דוגמאות לברר הדבר.
עי׳ במס׳ יבמות ד׳ קי"ד וקט׳׳ז: שבאו שם שתי משניות זה אחר זה.
במשנה שבריש הפרק נאמר: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם ובאתה ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם.
ובמשנה השניה שאחריה נאמר: בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר ובאותה מדינה וכמעשה שהי׳, אמרו להם בית שמאי אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה מן הבציר ואחת הבאה ממדינה למדינה לא דברו הכמים בקציר אלא בהוה, חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.
והדברים מתמיהים, ולשונם של בית שמאי ובית הלל הוא פלא כי יסתרו זה את זה. תשובתם של בית שמאי היא ״לא דברו חבמים בקציר אלא בהוה״ וזה הלא אין לו ענין על מעשה שהי׳ כי אם על דבר קבוע לרבים, כמו שבא זה במקומות אחרים(ל״א).
אבל הלא דברי בית הלל הם ״לא שמענו אלא בבאה מן הקציר ובאותה מדינה וכמעשה שהי'".
ועל זה הלא הי׳ די לבית שמאי להשיב בפשיטות ״מעשה שהי׳ כך הי'".
ומה ענין לדברי תשובתם על מעשה שקרה והוראת חכמים על זה מה שהורו על אותה מעשה והתירוה להנשא מה ענין לאמר על זה ״לא דברו חכמים אלא בהוה".
ואילו לא הי׳ כאן כי אם מה שאירע מעשה ובא הדבר לפני חכמים והתירוה, איך אפשר לאמר על זה ״לא דברו חכמים אלא בהוה״ הלא התשובה הפשוטה זה היא "מעשה שהי׳ כך הי'". ובית הלל עצמם איך לא הבינו זה, שהם הורו על מה שבא לפניהם, וממילא הוא הדין בכיוצא בזה.
הערה (ל״א): כבר העיר רב שרירא גאון באגרתו על הלשון הזה במשנה וכתב:
״ואיכא דוכתא דאוסיף בהו רבי פירושי כגון הא דתנן הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגים (שבת פ״ו מ״ט) הכי הות מתניתן מפומא דראשונים ואוסיף בה רבי ופריש בה וכל אדם אלא שדברו חכמים בהוה."
ופראנקעל בדברי המשנה בעמוד 280הביא דברי רב שרירא אלו לכללי המשנה.
אבל לא ידע שזה נמצא כן גם בפי בית שמאי, וכמו שנתבארו הדברים בפנים.
וכבר נתבאר לנו בחלק ב׳ עמוד 92מענין משנה כזאת אשר באו עליה דברי ר׳ יהודה וחכמי דורו בלשונות האלה ועי׳ לפנינו בפרק י״ט.
