עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/218

‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

קז

‫כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אוסר‪.‬‬

בית שמאי אומרים אף מטמא ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד‬ שיהא בו כביצה, דוסתאי איש כפר יתמה הי' מתלמידי בית שמאי ואמר שמעתי‬ ‫משמאי הזקן לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה‪.‬‬

‫והנה כל דברי המשניות ביסודם הנם שם רק בדיני האיסורין‪.‬‬

‫ולזה באו דברי בית שמאי על המשנה לאמר שאף לענין טומאה הדין כן‬ "בית שמאי אומרים אף מטמא".

‫ובית הלל קבלו שאין הדבר כן, ואין כל זה כי אם באיסורין לבד, ככל‬ ‫אשר בא כן בדברי המשנה, אבל בטומאה לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה, ‫ודוסתאי איש כפר יתמה העיד אחר זה שקיבל כן גם משמאי עצמו.

‫והכל שב אל מקום אחד, וכל הדברים הולכים ומבארים את עצמן שכל‬ ‫דבריהם אינם כי אם שקלא וטרי' ומחלקאות בפירוש דברי המשנה, ובביאור גדר‬ ‫דבריה, וכי כל דבריהם אינם כי אם על המשנה אשר כבר היתה לפניהם ערוכה‬ ‫וסדורה ‬בכל מקצועות שבתורה מראש הש"ס לסופו, ורק על זה יסבו דבריהם‪.‬‬

‫ובכל כיוצא בזה יבואו מחלקאות גם בין רש"י ותוס׳ גם בין הרמב״ם‬ ‫והראב״ד בפירוש וגדר דברי המשנה והגמ׳‪.

‫וכשם שאי אפשר לאמר על הרי"ף והרמב"ם ורש״י והתוס' שהם היו מיסדי‬ ‫ההלכות, כן ממש אי אפשר לאמר כן על בית שמאי ובית הלל, וכל התנאים‬ ‫כולם, בנונע לזה. ‬ ‫החילוק הנדול בין התנאים והאמוראים לבין אחר זה, הראשונים מפרשי‬ ‫המשנה והתלמוד, הוא רק זה. ‬ ‫שהתנאים והאמוראים הי׳ אצלם עוד קבלה שלמה, ובכל דבר אשר לא‬ ‫נחלקו הוא מפני שידעו כולם בקבלתם שהדבר כן וכן, וכל סגנוני קבלותיהם הי׳‬ ‫שם אחת, וגם במקום שנחלקו הנה נחלקו רק באופן זה וזה ולא באופנים אחרים‬ ‫מפני שידעו שזה אי אפשר, ואינו נכלל כלל בקבלותיהם‪.‬‬ ‫ וסוף ההכרעה בחתימת המשנה ובחתימת התלמוד בא על ידי מה שביררו‬ ‫כל קבלותיהם יחד באסיפת כל ראשי חכמי ישראל יחד, והשוו כל קבלותיהם‬ ‫ואחרי הבירור הגמור הוכרע על ידי כל המקבלים יחד ככל מה שכבר נתבאר לנו‬ ‫כל זה בח״ב‪.‬‬

‫אבל בנונע לענין המחלקאות עצמם, הנה גם כל מחלוקותיהם הם הנם רק‬ ‫על דברי המשנה, אם בפירוש דבריה, או בגדר ענינה, או במקרה חדש איך הדין‬ ‫שם על פי יסודי המשנה הידועים לכל וקבועים בגרסתם‪.‬‬ ‫ ואין מהם בכל הש"ס מראשו לסופו מחלוקת ביסוד של דבר^(ל) ככל‬ ‫אשר עוד יתבאר לנו ענין הדבר‪.‬‬ ‫

---

הערה (ל): בכל הש״ס מראשו לסופו אין לנו סתם דבר בזה, זולתי במקום אחד ותוא בדין צרת ערוה.

‫אבל שם אין זח מחלוקת שנחקרה מהם תחלה והם נחלקו בזח מעצמם כי אם שהיו בזה קבלות‬ ‫שונות, ועל כן באמת בימי יבנה חקרו ודרשו למצוא הדרך מקבלה חלוטה בזה.

‫וכל זה יבואר לנו בדברינו בימי יבנה כי שם מקום הדברים‪.‬‬

‫ובכל זה גם באופן זה הנה רק זה יחיד בכל מחלקותם ואין גם דוגמתו שלא נחלקו בשום מקום ביסוד‬ ‫הדבר עצמו‪.‬‬