164
התקופה האמצעית
שני דברים ,אחד שקבל משמעון הצדיק אבל לא מהראשון כי אם מן השני (אשר בדו להם מלבם לשמעון הצדיק), והשנית שמסר ליוסי בן יועזר אשר זמנו נופל יחד עם זמנו של אנטיגנוס בתכיפה זה אחר זה, אבל לא נחזיק כי קבל משמעון שהי׳ משיירי כנסת הגדולה ונאמר ששווי השמות גרם למחבר המשנה שתאר את שמעון השני בתאר שנאמר על שמעון הראשון."
והנה אין אני חפץ לדבר כלל על זה שהרי שמעון השני הי׳ סמוך כל כך לדורם של הלל ושמאי ורק כערך שתי מאות שנים לפני ימי יאזעפוס, והרי גם לאיזה סופר מאן דהוא לא היינו חושדים בטעות גס כזה בנוגע לראש וראשון בדורו בזמן קרוב כזה לדור הכותב.
לפי שאי אפשר לשאול ולבקש מחוקרי אשכנז לשום לב לדברים כאלה, אחרי אשר ברוב חקירותיהם שכחו תבל ומלואה וכל מנהגם של בני אדם ודרכם.
והחכם קראכמאל־הזקן אשר יעמיד פנים כאלו דבריו מוסמכים גם מהמשנה עצמה גם מהברייתות עד שיאמר בלשונו ״והוא הנקרא שמעון הצדיק לחז"ל הנה לבלי יהי׳ מוכחש מהמפורסמות ומדברים ידועים בגמ׳ על כן אחרי שיביא זה בהערה שם יאמר:
״ובעל כרחינו נאמר שזו הברייתא מן המשובשות בשבוש קדמון, אולם גם שיהי׳ בזה איך שיהי׳ אין עלינו כי אם החיוב לברר בראיה שזה שמעון הצדיק שהמשנה באבות מביאתו ומזכרתו לאחד משיירי כנסת הגדולה הוא אותו שמעון שחי בשנת ק״כ ליוונים, ושאינו הכהן ידוע ולא שמעון הראשון שהיו בעת בוא היוונים ובשנת תחלת מלכותם, ועל זה הנדון כבר יש בידינו ראיות נוצחות בשער אם למסורת ההלכה.״
וכן הדבר שיהי׳ איך שיהי׳ אין עלינו כי אם החיוב לברר בראיות ועל זה הנה יש לו לקראכמאל ראיות נוצחות אשר סדרם בשער י"א עמוד 103על סדר א׳ ב׳ ארבעה ראיות גדולות ונוצחות, נגד דברי יאזעפוס, ונגד דברי המשנה, נגד סדרי המעשים, ונגד סדרי הדורות, ככל דבר ראיות גדולות ראיות נוצחות אשר הם לבדם יוכלו להכריע את הכל.
ועלינו לראות את טיב הראיות הגדולות והנוצחות האלה, ונביא ראשונה הראיה מימי הדורות בהיות זה עיקר הנדון, הוא יאמר שם:
״הלל התחיל נשיאותו על כל פנים לא קודם לשנת ר"פ לשטרות, וכמאמרם שבת ט״ו הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהנו נשיאותן מאה שנה בפני הבית, והבית נחרב כנודע שנת ש״פ לשטרות, והנה מן שמעון הצדיק עד הלל היו רק חמשה דורות של הזוגות בחשבנו כאמור שמעון ואנטיגנוס לדור אחד, ואם ניתן לכל דור שלשים וששה שנים שהוא המספר היותר גדול שאפשר בשלשלת דורות תכופה ביחוד כשאינה מאבות לבנים יעלו בין הכל ק"פ שנים, וכשנגרע אותם מן סך ר"פ ישאר לתחלת זמן שמעון שנת מאה להיותם מוקדם שאפשר, והוא מכוון ממש לזמן שמעון השני" אלה דבריו.
ונפלא הדבר כי אם קראכמאל־הזקן יתרצה ויתפייס אם אך ינתן לו את שלו שהכונה על שמעון השני, שאך זה נדרש לו לכל תכלית דבריו ״להיישיר דרך אמת ואמונה בפנות גדולות מדברים שבכתב ומדברים שבעל פה" ואז כבר כל הדבר "מכוון ממש" כלשונו.
