המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
עח וכבר תקן זה רבינו הגר"א ז"ל והוגה שם בגליון הגמרא משמו "שנאמר נמחק" וכן מחק גם שנאמר השני אצל ושרפת באש. וכן הוא באמת במשנה שבירושלמי ואין שם תיבת "שנאמר" לא בתחלת המשנה, ולא אצל ושרפת, ויש שכתוב שם שנאמר נם לפני החרם אותה וגם זה צריך למחוק.
והנה בא לשון הכתובים כן גם לפני דברי ר׳ שמעון וגם לפני דברי ר׳ יוסי הגלילי ור' עקיבא, ואין זה ענין לא לדרכי הסופרים, ולא למשניות משונות מאד מחברותיהן, כי אם דברים פשוטים השומרים תפקידם, והן עצם דין המשנה.
ובמס׳ בבא בתרא פרק ח' משנה ב׳ מפורש הדבר כן גם בלשון המשנה עצמה, ובא במשנה שם:
"סדר נחלות כך הוא. איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, בן קודם לבת וכל יוצאי ירכו וכו׳."
ומבואר במשנה עצמה שהכתוב אינו כאן לפירוש, כי אם לסדר הדברים כמו שהם. ועי׳ גם במס׳ יבמות פרק מצות חליצה (פי״ב מ"ו) בא בלשון המשנה גם כן לסדר הדברים:
"מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין והן משיאין לו עצה ההוגנת לו שנאמר (דברים כ"ה) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו, והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, והוא אומר לא חפצתי לקחתה, ובלשון הקדש היו אומרים, ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו — רוק הנראה לדיינים — וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.
והוא ממש כמו ההיא דסוטה, במשוח מלחמה, וההיא דמס׳ מעשר שני, וכמו שכבר נתבאר ענינם(ב).
הערה (ב): ובדרכם של חוקרי אשכנז אשר בהתהפכם מצד אל צד יסתרו את עצמם אף כן הי' לו להרב פראנקעל גם במקום הזה.
כי הנה בדרכי המשנה עמוד 268יאמר ״הרבה סתמי הם ישנים עד מאוד ונאמרו כבר בימים קדמונים מפי הסופרים עי׳ פ״א".
ושם בפ״א עמוד 13כתב ״ולפעמים מודה או מנהג הלשון אשר הי׳ נהוג בימי קדם או קיצור הלשון בדרך כלל שההלכה היא ישנה, עי׳ ב״ק פ״א מ״ב כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו, הכשרתי במקצת נזקו חבתי וכו׳, כלים פ״א מ״ב וחשוכי בגדים במגע, שבת פ״א מ״א יציאות השבת שתים שהן ארבע, ב׳׳ק פ׳׳א מ"א ארבעה אבות נזיקין וגם יש שם לשון ישנה לא הרי כו׳, נגעים פ׳׳א מ״א מראות נגעים שנים שהן ארבע״.
אבל הלא בהמשניות האלה אין זכר למקראות, והנם הלכה מופשטת ככל דברי המשנה שבכל הש"ס.
שבאמת אך זה הי׳ דרך הסופרים לפי שסידרו רק הקבלה, ולא סידרו פירושים.
ושם עמוד 10יאמר פראנקעל ״ונראה שגם שם סופרים נשתנה בימים אלה (אחרי ימי אלכסנדר בימי תלמי לאגי) והמורים הגדולים נקראו מאז והלאה זקנים ובזמן מאוחר קצת נקראו בשם חכמים״.
ואם כן הנה דבריו ״הרבה סתמי הנם ישנים עד מאד ונאמרו כבר בימים קדמונים מפי הסופרים עי׳ פ״א" היינו מאנשי כנסת הגדולה ובכל האופנים מהסופרים כמו שמפורש בדבריו.
ובכל זה בא ובדא מלבו כי הסופרים פי׳ פירושים מדעתם ויאמר בעמוד 7״וזה יבואר לנו כאשר נחזור עוד על לימוד הסופרים אשר חברו מאמריהם אל המקרא כנאמר למעלה, עמוד 5".
