המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
פרק ה.
ועלינו לשוב ולשום לב לעיקר דברי הרב פראנקעל, בנוגע ליסודי המשנה, אשר זה הוא לא לבד יסוד דברי פראנקעל כי אם גם עיקר כל דברי חוקרי אשכנז יחד.
ויסוד כל דברי כולם הוא כי מהלל הותחלו ההלכות, ומהלל הותחלו דברי המשנה והתלמוד, כמו שיאמר לנו החכם גרעץ בהמאנ״ש של פראנקעל שנה ראשונה עמוד 157.
"הלל הוא הביא תקופה חדשה בהשתלשלות תורת ישראל, הלל הניח את אבן היסוד לבנין התלמוד (המשנה והגמרא)."
והן דבריו בספרו ח"ג עמוד 207לאמר:
"על ידי המעשה הזאת הי׳ לראש הסנהדרין בבלי בלתי נודע, הלל, והוא נתן להיהדות דרך חדשה אשר באלף ענפים ושלשלאות תפעול עוד עד היום."
הדברים האלה אשר נאמרו מתוך חסרון ידיעה, כמדבר על עולם מלא אשר לא ידע מעולם, ומדבר על המשנה, מבלי לפתוח ולראות את הבא שם (ככל אשר יבואר לפנינו) הדברים האלה היו אצל חוקרי אשכנז ליסוד של כל החקירה הגדולה בדבר המשנה, ולקו המקיף את כל דבריהם בכל הנוגע לתורה.
והרב פראנקעל בכל התהפכו בתחבולות, אין בדבריו גם הוא כי אם זה לבד, רק שבאחזו את הקצוות בלי כל חקירה, יסתור את עצמו בנשימה אחת.
והנה יאמר בדרכי המשנה עמוד 27:
"דורות חכמי המשנה והברייתא נחלקים בכלל לחכמי מתקני תקנות וגוזרי גזירות, ולחכמי ההלכה, חכמי התקנות הם הדורות הראשונים עד הלל ושמאי אשר תקנו תקנות וגזרו גזירות ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של תורה ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה וכו׳ ולא נקראה ההלכה על שמם מהטעם אשר בארנו למעלה בפ״א וחכמי ההלכה הם דורות התנאים מתלמידי הלל ושמאי הנקראים בית הלל ובית שמאי ואילך עד ר' יהודה הנשיא."
וכמדומה לנו כי גם בדברי ישראל עלינו לשמוע את אשר נדבר.
ומי יתן והי׳ פראנקעל מבאר לנו את הדברים האלה, הסותרים את עצמם. והנה יאמר כי חכמי ההלכה הנם רק דורות התנאים מתלמידי הלל ושמאי, ודורות הראשונים שלפניהם היו רק מתקני תקנות וגוזרי גזירות.
ובכל זה יאמר לו גם זאת "ובלתי ספק יסודתן (של התקנות והגזירות הם) בהררי קדש של ההלכה".
אבל הלא "הררי קדש של ההלכה" עדין לא נבראו עוד עד אשר באו תלמידי הלל ושמאי, ויבראו אותם, ואיך הנם הגזירות והתקנות בלתי ספק יסודתן בהררי קדש של ההלכה.
ולהיפך אם התקנות והגזירות של דורות הראשונים יסודתן בהררי קדש של ההלכה, בהכרח שההלכה עצמה וחכמי ההלכה כבר קדמו להם.
ובעמוד 7מדרכי המשנה יאמר לנו הרב פראנקעל: "הוראת מלת הלכה כתב בעל הערוך (ערך הלך) הוא שדבר הולך ובא מקודם ועד סוף או דבר שישראל מתהלכין בו, ור״ב מוספיא הוסיף תרגום כמשפט הבנות
