154
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה ודבריו נכונים מאד, כי מפני שזה הי׳ לשון השגור בפי כל העם, תפסו גם כאן הלשון הזה.
ועל כן הננו מבינים נם את זאת את אשר בהנוסח הזה באו דברים שהנם רק דינים כוללים אשר נקבצו יהד למען ידעום העם, ואשר הודיעו להם אז המקרים להם והמתרגמים.
ולדוגמא "לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן המחובר על התלוש, ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש."
שרק אחרי שהננו יודעים כל הדינים האלו ממקום אחר שאסור לעשות כן, נחשבו כאן כולם בכלל לא עברתי ממצותיך.
ונקבצו באו כולם בזה יחד בתוך הנוסח כל אשר על העם לדעת.
ומפורש במשנתינו שאין כל זה כי אם הנוסח המתוקן, ומתחיל כן מפורש לפני הנוסח הזה "במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין כיצד הי׳ הוידוי בערתי הקדש וכו׳״.
וראוי לנו להעיר במקום הזה על דבר נפלא במס׳ סנהדרין פ״י מ״ה.
שמפני שלא הבינו כל הענין הזה נשתבשה שם הגירסא לפנינו, אבל בכל זה נשארה גם לפנינו כהוגן במשנה שבירושלמי, אשר שם לא הגיהו מגיהים.
וגם שם ילכו המשניות זה אחר זה בסדר המעשים עם לשון הכתובים על המעשים ,ויותחל במשנה ה׳. משנה ה׳) הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילין אותה.
החרם אותה ואת כל אשר בה לפי חרב, מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין שבחוצה לה פליטין, ושל רשעים בין שבתוכה בין שבחוצה לה הרי אלו אובדין.
משנה ו׳) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה וגו׳ ואם אין לה רחוב עושין לה רחוב היתה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לד׳ אלקיך שללה ולא שלל שמים מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו ותרומות ירקבו מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו.
כליל לד׳ אלקיך, אמר ר׳ שמעון אם אתם עושין דין עיר הנדחת וכו׳.
והיתה תל עולם לא תבנה עוד, לא תעשה גנות ופרדסים דברי ר׳ יוסי הגלילי ר׳ עקיבא אומר לא תבנה עוד לכמו שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים.״
אבל מפני שהמעתיקים או המדפיסים לא הבינו שהפסוקים במשניות אלו הנם עצם סדר המשנה, באו והגיהו בראש משנה ו׳ "שנאמר״ וגרסו בריש המשנה "שנאמר ואת כל שללה וכו׳״ וכן עשו שם גם אחר זה וגרסו "שנאמר ושרפת באש וכו׳״. אבל הוא טעות מבואר מעצמו, והיכן נמצא כן שבריש המשנה יותחל שנאמר, והרי אין זה הולך על משנה ה׳ שלפני זה שדבר אין לזה עם הקודם.
