134
הלל הבבלי ובבל בכלל
ורב נולד ונתגדל בעיקר מקום מושב בני ישראל בבבל דהיינו במחוז נהרדעא.
וכמו שהוא בגמ׳ במס׳ סנהדרין ד׳ ה׳ והאמר מר, איבו (אביו של רב) וחנה ושילא ומרתא ור׳ חייא כולהו בני אבא בר אחא כרסלא מכפרי הוו.
וכפרי זו סמוכה לנהרדעא, עי׳ קדושין ד׳ מ״ד: אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וכו׳ אמר קרנא וכו׳ אמרו ליה הא מר עוקבא ובי דיניה בכפרי.
והי׳ זה סמוך הרבה לנהרדעא כמו שיוצא מדברי הגמ׳ במס׳ מ״ק ד׳ ט׳׳ז: כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרסי שמעתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ד׳ אמות וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ד׳ אמות.
וכבר הערנו בח״ב עמוד 247דמר שמואל הי׳ מביתי דינו של מר עוקבא והי׳ בא לעתים קבועים למקומו של מר עוקבא לכפרי ולהיפך מר עוקבא הי׳ בא בזמני המתיבתא לנהרדעא, וכל זה בהיות נהרדעא וכפרי סמוכים, לא רחוקים זה מזה. ועל כן בהתגדל רב בכפרי אשר במחוז נהרדעא במקומות מושב בני ישראל מהימים הדאשונים לא ידע מנהג המקומות הרחוקים הנדחים, אשר היו עוד בלא סדרי קהלות, בימי עלומיו שיל רב.
אבל ברבות הימים כבר החלו בני ישראל לרוב שם, ושנאת הגוים כבתה, ובימי רב האחרונים מאז נתישב שם נבנו החרבות ונטעו הנשמות. ובכל זה נראה ונכיר גם בזמן האחרון את ההבדל הגדול בנוגע למעשי הגוים והתקרבותם לבני ישראל במקומות מושבם הקבוע, לבין סורא והמחוז שלה, דהיינו בבל ופרוודהא.
ותחת מה שנאמר במס׳ קדושין ד׳ ע״ג דרש ר׳ זירא במחוזא גר מותר בממזרת רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו אמר רבא מי איכא דדריש מילתא כי האי בדוכתא דשכיחי גיורי.
תחת זה נאמר במס׳ ברכות ד׳ י״ז: אמר רב אשי בני מתא מחסיא (סורא) אבירי לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא ולא קמגייר גיורא מינייהו(ס״ב).
ובירושלמי שקלים פ״ז ה׳׳ב בנוגע לדין בשר שנתעלם מן העין נאמר:
״רב נחת לתמן חמתון מקילין וחמר עליהן, חד בר נש אזיל בעי משיזגה איסקופתיה בגו נהרא ואינשתה ואזל ליה חזר בעי מיסבינא אמר ליה רב אסור לך דנא אמר ההיא שטף נהרא ואייתי חורי דנבלה תחתוי, חד בר נש הוה מהלך בשוק טעין קופד אתא דייתא וחטפתיה מיניה וטלקתיה חזר בעי מיסבינא אמר ליה רב אסור לך דנא אמר בשר דנבילה הוות טעינא וטלקתיה וכו'."
-----------------------
הערה (ס״ב): שם גם נאמר ״דאמר רב יהודה מאן אבירי לב גובאי טפשאי אמר רב יוסף תדע דהא לא איגייר גיורא מינייהו". וכבר פי׳ שם רש״י ״גבאי טפשאי שם אומה היא בבבל ובמס׳ קדושין ד׳ ע׳ אמרינן שהיו מן הנתינים״.
ואלה הביאו שנאתם לישראל עוד מימי הבית הראשון, אבל נתישבו שם בבבל לעצמם, כי כן עשו שם בני ישראל, לבלי יתערב זרע הקדש בגויי הארצות.