הלל הבבלי ובבל בכלל
טו
והנה הדבר ידוע כי רב נולד בבבל ונתגדל שם, ורק בגדלותו הלך לארץ ישראל, וגם הוא וכל אבותיו כולם מבבל היו, ועל כן דבר שאין צריך לאמר הוא שהי' רב יודע היטב את כל עניני בבל ומנהגיהם.
והתוס' במס' ערכין ד' י' ד״ה י"ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל כתבו "פי׳ ובשאר ימים אין אומרים אותו כלל וכו׳ וכן משמע בהך דמס' תענית רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בר"ח קסבר לאפסוקינהו כיון דשמע דקא מדלגי דלוגי אמר מנהג אבותיהם בידיהם משמע שרב הי׳ סבור שלא היו אומרים אותו כלל״.
וכן הדבר ,אבל זה עצמו פלא הוא שדבר כזה הבא בכל ראש חדש בצבור לא ידע מזה רב כלל. אבל כבר נתבאר לנו בח"ג עמוד 104דרב איקלע לבבל היינו לבבל הישנה, למעלה הרבה ממקום מושב בני ישראל הקבוע.
ובבל זו הוא זה עצמו האמור בכתובות ד׳ נ"ד בנגוד לנהרדעא וסביבותיה מושב בני ישראל הקבוע "בבל וכל פרוודהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל״.
והמקומות האלה הם את אשר רב שרירא גאון יאמר עליהן "ואתרחק רב לדוכתא דלא הוה ביה תורה והוו ישראל נפישי התם ואפי' איסור והיתר לא הוו ידעי". אבל מי המה אבותיהם של אלה שיהי' אפשר לאמר עליהם מנהג אבותיהם בידיהם.
והלא הם עצמם גם איסור והיתר לא ידעו, ואם הלך כן מימים מלפנים, ועדין לא קבלו את התורה כטעותם של חוקרי אשכנז, מנין ידעו אבותיהם.
והרי גם אין זה מנהג אבותיהם שראו כן במקומות אחרים, ומהם ראו וכן עשו, שהרי במקומות אחרים בבבל לא נהגו כן, ורב לא ידע מזה, ובהכרח שזה מנהג אבותיהם במקומות ההם עצמן ורק שם ביחוד קבעו כן.
אבל כל הדברים הולכין למשרים ומתפרשין מאליהן, בימים הראשונים היו שם קהלות גדולות מישראל בכל סדרי תורה ומצוה, והיו גם שם ראשים עליהם גדולי תורה שהי׳ ראוי לסמוך עליהם, ובמקום שקבעו הנהגה חדשה גם אין לשנות מנהגם וממטבע שטבעו.
ובעניני התפלות ודרכם ומנהגם כבר הי' בימים הראשונים מנהגים שונים (עי׳ ח"ג עמוד (290וכמו שהדבר עוד גם עד ימינו אלה. ועל כן מתחלה כאשר ראה רב את מעשיהם מה שלא ראה עוד בכל המושבות הקבועות בבבל, חשב שיעשו כן בטעות מפני שכבר שכחו תורה, והנם עושים כן מעצמם מתוך חסרון ידיעה.
אבל כאשר ראה שעושים היכר בין ראש חדש לבין הימים שיש בהן חיוב גמור מן הדין, הבין מזה שאין הדבר משלהם, ואין זה טעות כי אם תקון מחכמי התורה וזה בהכרח ממה שנשאר בידם מהימים הראשונים בעוד שהיו שם הקהלות על מכונם. והן דברי הגמ׳ "סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם״.