הלל הבבלי ובבל בכלל
130
ובלא אזור אשר יאחדם, ורק בהשתוממות אפשר לראות השתדלותם הגדולה לרסקו את איבריהם ולטרוף מהם זרוע אף קדקוד, ולפזרם לכל רוח.
ויבוא אחריו החכם ווייס ויקרא:
"ודי לנו בעדות הגאון הבבלי הזה לדעת ולהודע (גלוי לכל העמים) כי עד אחרי מות רבי לא היתה התורה מתפשטת בבבל ומצב הדתי שם הי׳ משונה מן המצב הדתי אשר באר״ן ישראל.״
מבלי לדעת כלל מה הם ענין רב שרירא במקומות מושב בני ישראל בין העמים אשר נחרבו, ואשר זמן רב מאד לא יכלו גם פלטיהם להתראות שם ביהדותם, ומבלי לדעת פרק שלם מדברי ימי ישראל בארץ בבל.
ולדרכי תהו כאלה קראו בשם חקירות דברי ימינו, אף שמתחלתן לא נבראו כי אם לעקור לא לבד את דברי ימי ישראל, כי אם גם את דבר העם בכללו ולעשותו רק לאברים מדולדלים, ויחפשו דרכים להכחישם לעוות פניהם ולעקרם משרשם, וחפצם עלה בידם על ידי העלמת עין מכל חקירה, וחסרון ידיעה בדברי ימינו.
פרק שלשים.
המקומות ההם לפני ימי הרדיפות.
ובידינו ללכת הלאה בדרכינו, ולהראות כי לפני ימי הגירוש הכללי מהמושבות בין העמים, לפני ימי המטבח הגדול וההרג הרב, לפני הימים אשר גם הפליטים אשר נשארו שם הוכרחו להסתיר יהדותם, הנה לפני הימים ההם עמדה היהדות ומצב הדתי גם שם על המעלה היותר גבוהה, אף שלא הי׳ זה המושב הראשי מבני ישראל בבבל, ואף שלא ישבו שם איש על יד אחיו איש הישראלי כי אם בין המון עמים רבים. ונוכל לראות זה גם מדברי יאזעפוס וגם מדברי הגמרא.
והננו רואים מדברי יאזעפוס אשר כבר הובאו בפרק כ״ה כי דבר שמירתם שם את השבת בכל דקדוקי יום מנוח הי׳ דבר ידוע כל כך לכל, והדקדוק בכל הנוגע לבלי לחלל את השבת גם כשנוגע עד הנפש הי' כל כך ידוע ומפורםם וגלוי גם לכל העמים שכניהם, עד אשר הי׳ זה אצלם דבר פשוט גם על האחים האלה ובני חברתם גם בראשיתם בהיותם עוד שודדי רועים, כי בכל זאת ביום השבת לא לבד כי לא ילחמו, כי אם שגם לא יגינו על עצמם.
ויאזעפום יאמר שם XVIII, 9, 2: "אז אסף השר המצביא את חיל המלך בבבל את כל חילו ויבוא עליהם פתאום ויקיפם מכל עברים ובהיות זה ביום השבת חשב כי לא יגינו גם על נפשם ולא ילחמו עמו, ובאפס יד יתמסרו לשביה." ואף כי כן הדבר כי הוא לא ידע דיני ישראל, וטעה בזה, כי גם אם בני ישראל הם צרים על עיר ללכדה גם אז הרשוח בידם לעשות כל דבר המלחמה בשבת כמו שהוא במס׳ שבת ד׳ י״ט ת״ר אין צרין על עיירות של עכו״ם פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן הי׳ שמאי אומר עד רדתה אפי׳ בשבת.
ואף כי להגן על עצמם לבלי ליפול שבי ביד צר אשר לא יהיה מהם כל נשמה.
