הלל הבבלי ובבל בכלל
סה
ותורה מסורה מראש ומקדם הלא בהכרח עמהם היתה, ומשם שבה גם היא לארץ ישראל, ולא להיפך.
ואיזה תקות חוט של התורה המסורה היו צריכים בני בבל לענינים כאלה שיהי׳ מתוח לשם מארץ ישראל, ואשר גם תקות החוט לא הועיל לפי דבריו עד הימים היותר אחרונים, עד ימי האמוראים, בבוא רב לבבל.
ואיזה ישיבות ובתי לימוד נדרש לידיעת עצם דין בשר בחלב אשר הוא דבר יום ביומו אצל כל אחד בביתו, וניכר ובולט וידוע בהכרח גם לתינוקות בבית הוריהם.
ואם לא ידעו מזה כל האומה בכללה, בבואה לבבל, ובשובם משם לארץ ישראל, מנין לקחו את התורה המסורה הזאת אלה המעטים אשר עלו מבבל וחתישבו בארץ ישראל. ואם דעתו של הרב ראפאפורט היא שאין לנו תורה מסורה כל עיקר, והכל אינו כי אם תקנות חדשות אשר נולדו בבית שני באחרית הימים, באיזה פנת גג בירושלים ,ועדין לא נמתח החוט מכל זה עד ימי רב.
למה זה יצלצל לפנינו בצלצלי שמע של תורה המסורה וקבלה, ולמה זה נדרש לו לאמר שם על פילון האלכסנדרוני: "ורק על ידי זה באו בספריו כמה דברים אשר לא כפי התורה המסורה לא שהי׳ חס ושלום מכת הצדוקים שאינם מאמינים רק בפשטות הכתובים וכו׳.״
אבל אם לא כלל פילון בדבריו על התורה דברים חדשים אשר נולדו בהימים המאוחרים לפי דעתו של שי"ר, הלא גם אם ידע מזה הי׳ יכול לעשות כן.
והאמת הוא כי גם פילון גם יאזעפוס, בכתבם דבריהם רק לעמים הסבירו לאזנם מה שהם יכולים לשמוע, וכזאת וכזאת עשו גם חכמי ישראל בימי הבינים, ככל אשר נדבר על זה במקומו.
ומה נוכל לאמר ללשונו של הרב ראפאפורט "כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי לימוד״ אבל הלא רב ושמואל מיסדי המתיבתות מבבל היו ושמואל גם לא הי׳ כלל בארץ ישראל כדברי ראפאפורט עצמו עי׳ ח״ב עמוד 167. והרב ראפאפורט יסיים שם אחר זה דבריו על פילון האלכסנדרוני ויאמר:
"רק מאשר הי׳ לענין זה כתינוק שנשבה במרחקים ואינו מכיר עוד לשון ארץ מולדתו ונימוסיה וכל הנשמר בתוכה ונהוג בה מימים ימימה."
ויערבב יחד עם זה גם את בבל. אבל האם אפשר הדבר כי האמין הרב ראפאפורט כי קהל הגולה בארץ בבל באלפיהם ורבבותיהם היו גם הם "כתינוק שנשבה למרחקים ואינו יודע הנעשה בישראל מימים ימימה (ס״ג). ורק תמהון הוא לראות את המושג אשר עשו להם מעם בני ישראל בימי הבית השני כעדר נפוץ על ההרים בלא חוטים אשר יקשרום לגוי אחד בארץ.
הערה (ס״ג): ובאמת לא לבד בבבל, כי אם שגם באלכסנדריה של מצרים התנהגו כל היהודים ככל שלומי אטוני ישראל בכל דקדוקי מצות, עד שגם מעשרות שהי׳ בימי הבית השני גם בארץ ישראל עצמה רק מדרבנן בכל זה קבלו גם זה עליהם כמו שמפורש במשנה ידים פרק ד' משנה ג', ולא הי' חילוק של כלום בהנהגת דברי התורה בין היהודים בכל הארצות ונשתנו רק במנהגים חדשים שזה הוא כן גם בימינו, וגם בין הספרדים לאשכנזים, ודברים כיוצא בזה, אבל לא בשום יסוד, וכל דברי חוקרי אשכנז בכל זה הנם רק דברי טעות, ככל אשר יבואר לנו כל זה בחלק הרביעי לכל פרטיו.
