128
הלל הבבלי ובבל בכלל
והנה לא נהג הרב ראפאפורט בזה מנהג חוקר חכם עד שהרשה לעצמו גם להטעות את הקוראים ויאמר: "וידענו כי במקומות הרבה בבבל לא ידעו העם כלל מדיני בשר בחלב וכדומה בימי הבית השני וזמן רב אחר כך ונהגו לבשלם יחד."
וכן לא יעשה, ואיה נמצא כזאת בכל הגמרא על "מקומות הרבה בבבל״ והיכן ידענו זה, והלא לא נמצא זה כי אם פעם אחת במס׳ חולין ד׳ ק״י על איזה עיר נכחדת בקצה גבול הארץ, הוא המקום אשר העיד עליו גם רב שרירא גאון, ולשון הגמרא שם: "ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא דקאמרה לחברתה ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחלי."
וזה בא שם ויהי על ידי אשר כבר ימים רבים לפני זה חרבו שם כל המקומות מסביב, ובטלו כל סדרי הקהלות, וכל חיי רוח ישראל, ובני ישראל ברחו משם מחרב אויב, וישארו אך איזה פלטים מסתתרים פזורים בין העמים.
ובכל זה הנה גם במקומות ההם לא נמצא כזאת כי אם באיזה מקום בודד, ובנסוע רב לחזק חיי הקהלות בכל הערים ההם ולחזק בדקיהם, הי' זה דבר חדש אצלו גם במקומות ההם אשר כדבר הרע הזה לא מצא גם שם זולת במקום הזה.
והן דברי הגמ' "ורב בקעה מצא וגדר בה גדר". ונראה כי גם בימי רב עוד לא הי׳ מושב קבוע לבני ישראל בעיר הזאת "טטלפוש״ ועל כן לא הי׳ בדעתו של רב להתעכב גם שם ולפקח על צרכי הרבים, לפי שעדין לא היו שם רבים ולא קהלת ישראל.
רק בראותו פרצה גדולה כזו ראה הכרח להשאר שם ולתקן הדבר.
וזה הוא ענין דברי הגמרא: "אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב וקאסר להו כהלי״.
וכל זה הי׳ חידוש גדול גם בתוך המקומות ההם, וגם בתוך הערים החרבות האלה ,ולא נמצא גם שם כי אם במקום הבודד הזה אשר גם לא נתישב אז עוד. ואך חרפה היא לראות כי גם בדברים גדולים וכוללים כאלה לא חקרו לא על סדרי דברי הימים, ולא על המעשים עצמם.
ונפלא הדבר הן הרב שי״ר אינו מדבר במקום הזה לא בתקנות דרבנן כבשר עוף בחלב, ולא במנהגי איסור שנתחדשו ובאו, ודבריו שם הם לא לבד על עצם איסור בשר בחלב, כי אם על כל התורה המסורה בכלל בעיקרה ועצם יסוד ענינה.
ובכל זה יאמר:
״וזה גם כן רק מאשר לא ארכה אז תקות חוט התורה המסורה עד כי תגיע לארצות רחוקות כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי לימוד." אבל האם לא ידע הרב ראפאפורט כי בני ישראל יושבי בבל אינם איזה משפחות של גרים גרורים כי אם יסוד האומה בכללה, אשר בחורבן הבית הראשון באו שם כולם, ונשארו שם על נהרות בבל. ואם באמת הי׳ לו להרב שי״ר תורה מסורה, ולא שיצלצל לפנינו בצלצלי שמע הלא בבבל ישבו כל עם בני ישראל לפני בואם בבית שני לארץ ישראל,
