הלל הבבלי ובבל בכלל
סד
נדחים, להרים דרך ולשובב נתיבות, להחיות לב קפאון ולתת לתועים בינה, יד גדולה אשר תוכל למשוך את כל הלבבות אליה, ולהעמידם בקרן אורה.
וזה הי׳ פעולתו הגדולה של רב, והוא השיב להערים החרבות ההן את ימי נעוריהן, וישובו לקדמותן, לאת אשר היו בימי קדם כשתי מאות שנה לפני זה. וזה הוא ענין דברי רב שרירא גאון אשר יאמר:
״ומשום הכי שבקיה רב לשמואל בנהרדעא דהוא דוכתיה (דשמואל) והוא מקום תורה, ואיתרחיק לדוכתא דלא הוה ביה תורה והיא סורא דהיא מתא מחסיא והוו ישראל נפישי התם ואפי׳ איסור והיתר לא הוו ידעי ואמר רב איתיב הכא כי היכי דלהוי תורה בהאי דוכתא כי ההוא מעשה דמפורש בפרק כל הבשר (ד׳ ק"י) רב בקעה מצא וגדר בה גדר וכי איקלע לטטלפוש אגמרינון ואורינן אסור כחלי." והדברים מבארים את עצמן. והרב ראפאפורט בערך מלין ערך ארדשיר, אחרי אשר האריך שם כי ארדשיר היא העיר אשר לפנים נקראה סילייקיא (סילייקוס) יאמר בסוף דבריו: ״ונראה עוד כי עיר ארדשיר נקראה לפעמים בהשמטת הא׳ והפך האותיות דרשיר, וזו היא שאמרו רב איקלע לדרשיר (יבמות ל"ו) כי ישיבתו היתה בסורא ובבל מפרווד שלו ושם ארדשיר, וממנהגו של רב הי׳ לסבב בערים אשר במחוז ישיבתו, כאשר נברר זה" אלה דבריו.
והנה כי כן בעצמו ראה שמקומו של רב הי׳ בבל וכל פרוודהא, והנה גם יאמר כי ארדשיר היא סילייקוס דהיינו כפי שנתבאר מדברי יאזעפוס המקום הראשי אשר כשתי מאות שנה לפני ימי רב כבר הי׳ שם ההרג הגדול אשר כמוהו לא הי׳, עד כי בטלו שם כל סדרי הקהלות ונשתכחה תורה ומצוה אצל הפליטים אשר נשארו מסתתרים ביהדותם.
ובכל זה לא עמד על כל הדברים הפשוטים האלה לצרפם לסדרי המעשים, ובערך אלכסנדריא בא ומביא זה להראות כי רק בארץ ישראל נוסדה תורה חדשה אשר לא ידעו ממנה יושבי שאר ארצות ויאמר שם:
"והנה לא רק במצרים הי׳ כן לרוב היהודים(ס׳), אך גם שאר ארצות מלבד ארץ ישראל וידענו כי במקומות הרבה בבבל לא ידע העם כלל מדיני בשר בחלב וכדומה בימי בית שני וזמן רב אחר כך ונהגו לבשלם ביחד וזה גם כן רק מאשר לא ארכה אז תקות חוט התורה המסורה עד כי תגיע לארצות רחוקות, כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי-לימוד."
הערה (ס׳): טעות גדול טעו גם בדבר אלכסנדריא ככל אשר יבואר לנו במקומו בח׳׳ד, והדבר להיפך שאף שנמצאו שם גריבלינגים אשר הסתפקו רק בילדי נכרים, הנה גם הם בכל זה לא עזבו את התורה למעשה, רק שבהיותם ריקים מידיעת התורה, ובכתבם דבריהם ליונים דברו דברי תהו ואלו לא ידענו כי היתה תורה שלמה בירושלים היינו יכולים להביא ראי׳ מדברי יאזעפוס כי לא ידעו את התורה המסורה בירושלים, ממש כהראיות של פילון באלכסנדריא אשר על זה ידבר שם הרב שי״ר, אבל גם יאזעפוס אשר לכל הפחות ידע שפת עבר, גם פילון אשר לא ידע גם את זה בדברם דבריהם לאומות נהגו לשונם אחר המדבר כפי הדרוש להם יותר לסגנון דבריהם בפני בני הנכר. והרוב הגדול של יהודי אלכסנדריא נהגו לגמרי על פי התורה הכתובה והמסורה, ובנוגע להנהגת המצוות לא הי׳ גם אז חילוק של כלום בין ארץ לארץ, החילוק הוא רק בנוגע לידיעת התורה אבל עמי הארץ וטועים בדין היו גם בארץ ישראל, וכל זה יבואר לנו באורך שם בדברינו על כל מושבות היהודים בבית שני לבד ארץ ישראל ובבל.
