126
הלל הבבלי ובבל בכלל
"הבבליים היו עתה חפשים מפחד אנילעוס האיש האחד אשר יראו ממנו להוציא שנאתם נגד היהודים, כמעט תמיד הי׳ להם עם היהודים ריב אמונה, וכל אחד משני הצדדים השתדל במה להמרות רוח מנגדו, עתה כאשר סר פחדם נפלו הבבליים על היהודים לכלותם."
והנה אם נגע חרב עד הנפש, והגיע הדבר עד אשר רוב היהודים אשר התישבו בהערים ההם הוכרחו לעזוב את מקומם ולצאת בגולה, עד אשר לסוף הוכרחו להתישב רק בין אחיהם במחוז נהרדעא, ובמחוז נציבין, והדבר מובן מעצמו כי גם המעטים אשר נשארו כה וכה היו שם וחיו בלא כל סדרי הקהלות, ובלא צרכי הרבים.
וכל אלה אשר הי׳ קשה עליהם לעזוב את רכושם ביתם וקנינם, הנה הוכרחו לכבוש פניהם ולהסתיר יהדותם, כי אם בהיות היהודים ברבבותיהם שם היו בכל רע ובסכנה גדולה עד כי הוכרחו לצאת כמוצאי גולה, אף כי הפליטים אשר נשארו מפוזרים.
ובהסתתרם והתחבאם מלהתראות ביהדותם וכל חיי הצבור בטל, מטבע הדברים הי׳ כי שכחו תורה ומצוה. ומתוך כל הדברים האלה יפתחו לפנינו כל דברי ימי בבל בכלל אחר זה.
פרק כ"ט.
והנה על המעשים האלה יאמר יאזעפוס כי ההרג הרב מהיהודים הי׳ בימי הקיסר קאיוס קאליגולא, אבל מתחלת המעשים עד סופם יש שם בדברי יאזעפוס משך זמן גדול.
תחלה דבר כל מעשי האחים עד אשר מלך הפרתים שם את אסינעוס הבכור בראש צבאותיו בבבל.
ואחר זה הי׳ אסינעוס ראש משך זמן חמש עשרה שנה לפני מה שלקח אנילעוס אשה נכרית כמו שמפורש בדברי יאזעפוס שם XVIII, 9, 4בסופו. וכל המון המעשים הרבים עד אשר הומת אסינעוס, וכל המעשים הרבים עם אנילעוס עד אשר הומת גם הוא.
ואחר זה המעשים והרדיפות וכי ברחו רבים לעיר סילייקיא וישבו שם חמש שנים בשלות השקט ,ורק בשנה הששית כאשר באה המגפה, והתישבו עוד רבים מאד, רק אחר זה הי׳ ההרג הגדול ההוא, ולכל הפחות היו כל הדברים יחד מתחלתן ועד סופן במשך זמן של שלשים שנה.
ועל כן הנה יעלה תחלתן כמעט לסוף זמנו של הלל וסופם כבר בימי רבן גמליאל הזקן.
והנה כי כן משך זמן של קרוב לשתי מאות שנה היו כל המקומות ההם מדבר שממה בנוגע לסדרי הקהלות, וכל צרכי הרבים השומרים תפקידם.
במשך הימים הרבים ההם כבר נשתכחה השנאה אשר עוררה מדנים, ופליטי ישראל אשר נשארו שם בין העמים נתרבו, והשעה כבר הגיעה לשוב ולבנות החרבות.
אבל דבר גדול כזה דורש יד גדולה אשר בכחה לקבץ נפזרים ולהשיב
