עמוד:ויכוח על חכמת הקבלה.pdf/3

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה עבר אימות


יום ראשון

ויהי בליל הושענה רבא שנת התקפ"ו ואני הייתי בחברת אנשים אשר לא יתנו שינה לעיניהם, למען עשות התקון הנהוג בלילה הנורא ההוא; ויבא בתוך הבאים איש מבני פולין, לא ידעתיו מתמול שלשום, כי מקרוב בא לעירנו, וישב לימיני, ויקרא עמנו ספר משנה תורה כלו וס' תהלים כלו, באהבה וברצון ובכוונת הלב, כאדם הקורא בתורה; ואולם בבואנו לקריאת האדרא הקדושה, תקפה עליו שנתו, ויישן.

ויהי כאשר השלמנו גרסתנו, וייקץ האיש משנתו ויאמר אלי: באמת אמרו חכמים (ערובין סה, א) לא אברי ליליא אלא לשנתא. אמרתי לו: אבל אמרו גם כן לא אברי סיהרא אלא לגירסא; ואמרו גם כן (עבודה זרה ג, ב וחגיגה יב ב) כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, ואמרו גם כן (מנחות קי, א) תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאלו עוסקים בעבודה, ואמרו גם כן (סנהדרין צב, א) כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו.

ויאמר אלי האיש: הלא אמר החכם (קהלת ג, א) לכל זמן ועת לכל חפץ, ואם אמרו בלילות חול, לא אמרו בלילות מועד: הלא אמת שינה בשבת תענוג, ואם ביום היא תענוג הלא בלילה חובה היא; ואתם מחללים את הקדשים ומבזים את המועדות, ותענו את נפשותיכם בימים שנאמר בהם (דברים טז, טו) והיית אך שמח.

אמרתי לו: ואיך לא נקום בלילה הזה לשפוך שיחנו לפני ה', אחרי אשר ידענו כי ביממא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא, ופתקין נפקין מבי מלכא כאשר אמרו רבותינו בזהר הקדוש (ח"ג לא, ב).