עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/59

‫‪414‬‬

‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬

‫ ‫"צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו‬ ‫להקריב לי במועדו ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לד׳ כבשים בני שנה‬ ‫תמימים שנים ליום עולה תמיד‪" ‬ ‫שכל זה מפורש שנאמר לכל ישראל‪ ,‬והוא קרבן צבור‪ ,‬דה‬יינו חובת הצבור‬ ‫כלו‪ ,‬ומפורש נאמר "‬צו את בני ישראל" וכן עוד ״תשמרו להקריב לי" וכן "‬זה‬‬ ‫האשה אשר תקריבו". ‬‬ ‫והאם יכול להיות שום ספק‪ ,‬שקרבן צכור אשר הזהירה תורה לכל ישראל‬ ‫להקריב‪ ,‬וכי ישמרו להקריבו במועדו שנים ליום עולה תמיד‪ ,‬האם אפשר להסתפק‬ ‫בזה שזה בא משל צבור מכסף כל ישר‬אל אשר החיוב על כולם להקריב יחד‪,‬‬ ‫אשר חייבה אותם תורה בדברים ברורים ומפורשים כאלה. ‫ וזה שנאמר לכה‬ן המקריב "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני‬ ‫תעשה בין הערבים״‪.‬‬

‫הלא הוא דבר המובן מעצמו שזה כבר ידובר בהמקריב את הקרבן‪ ,‬ולא‬ ‫בהבאת הקרבן‪ ,‬שחיוב הה‬באה הוא לצבור‪ ,‬אבל ההקרבה על המזבה הלא אין‬ ‫הצבור מקריבים כי אם הכהן‪.‬‬

‫אבל הצדוקים דבר לא הי׳ להם לא עם הקבלה ולא עם פשטיה דקרא‪,‬‬ ‫ולא עם שום פירוש יהי׳ מה שיהי׳‪.

‫דבריהם הי׳ שאין להם כי אם דברי התורה כמו שהם בלא שום פירוש‪,‬‬ ‫ואין להם בתורה כי אם הדברים המפורשים לכל אדם‪ ,‬ואינם צריכים שום פירוש‪.‬‬ ‫אבל בדבר שאינו מפורש בתורה, שם כשם שאין להם דבר עם הקבלה‪,‬‬ ‫כן גם דבר אין להם עם פשטיה דקרא‪ ,‬שם יכולים הם לפרש הדברים כדרוש להם‪.‬‬ ‫ ומפני שהי׳ להם אז ענין־כולל אשר הי׳ נדרש להם כן שתמיד קרב משל‬ ‫יחיד ולא משל צבור‪ ,‬ככל אשר יבואר לפנינו בפרק כ״ד‪ ,‬כי על כן אמרו כן‪.‬‬

‫בהיות להם כלל כולל שכיון שדברי התורה אינם להם כי אם הלכות‬ ‫מדינה הנה כל שאין הדבר מפורש בתורה באין דרך לנטות‪ ,‬וכל שימצא שם‬ ‫טענה תהי׳ מה שתהי׳ יכולים הם להטות הדברים כחפצם וכדרוש להם‪.‬‬

‫וכן הדבר כמו שכבר נתבאר שלא הי׳ להם כל יסוד בתורה, וכל שאינו‬ ‫מפורש שם לכל אדם‪ ,‬וזיל קרי בי רב לכל תינוק‪ ,‬הנה שם נתת תורת כל אחד‬ ‫ואחד בידו‪.‬‬

ובמשנה במס׳ ידים פרק ד׳ משנה ז׳ נאמר:‬ ‫אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי‬ ‫שהזיקו חייבין ועבדי ואמתי שהזיקו פטיורין מה אם שורי וחמורי שאיני הייב בה‬ן‬ ‫מצות הרי אני חייב בנזקן עבדי ואמתי שאני הייב בהן מצות אינו דין שאהא‬ ‫חייב בנזקן‪.‬‬

אבל מה ‬ענין לקל וחומר רהוק כזה שלא מן הענין כלל בפי הצדוקים‪.‬‬ ‫ומה ענין לה‬צדוקים בשאלה כזו "שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין‬ ‫ועבדי ואמתי שה‬זיקו פטורין״‪.‬‬ ‫ אבל האם הכמי התורה אומרים כן הלא הדבר מפורש בתורה רק בשור‬ ‫וחמור, ואין שם זכר מעבד ואמה. ‫