הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
רה
ויותר מזה שלבד שכל דברי התורה הנם רק בשור וחמור, הנה גם כל ענין דברי התורה בחיוב הבעלים בהזיקן מפורש ומבואר שהוא מפני שלא שמרו כראוי דהיינו שלא נעל בפניו.
וזה אפשר רק בשור וחמור שהוא יכול לשומרו ולהכניסו לרפת בקר ולהסגירו על מסגר, ואינו ענין אצל עבדו ואמתו.
והנה עבד ואמה שהנם בני דעת דבר אין להם כי אם לכל הפחות עם שור מועד ,אשר שם בא לשון הכתוב מפורש:
"או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום ולא ישמרנו בעליו שלם ישלם."
אבל מה ענין שמירה אצל עבד ואמה בני דעת אשר לא יוכל להעמידם במקום מיוחד ולנעול בפניהם.
ומה ענין לקל וחומר כזה ממצוות על חיוב נזקין בפי הצדוקים.
ואין דברינו על עיקר הדבר אם לחייב את האדון על נזקי עבדו ואמתו מצד הסברא או מאיזה לימוד או לא ,שזה הוא ענין שאינו נוגע לדברינו במקום הזה. תכלית דברינו הוא רק להעיר על זה בנונע להצדוקים שאך בטעות חשבו עד היום שהי׳ אצלם יסוד קבוע בנונע לתורה.
ואך בטעות חשבו שיסודם הי׳ שאין לנו שם כי אם ודברים ככתבם. בעומק פשוטו של מקרא והנה לנו גם הדבר הזה לעד שהרי זה ודאי שעבד ואמה לא הוזכר מהם דבר בתורה בנוגע לחיוב האדון ,והוא גם נגד פשטן של דברי התורה שחיובו בשור הוא מפני שלא שמרו. אבל מפני שרצו הצדוקים בזה ,ועל פי דרכם הי׳ זה חפצם ,דנו גם קל וחומר רחוק לחייב את האדון.
לפי שבאמת לא הי׳ להם כל יסוד בכל מה שלא נתפרש מפורש ,וככל אשר כבר נתבאר.
וראוי לנו להעיר בזה על טעות כולל בנוגע לדברי הצדוקים. כי הנה כבר חשבנו בין הדברים אשר התנגדו הצדוקים שהנם מעשי בית דין שהם אמרו ופרשו השמלה ממש ,והוא ממגילת תענית פרק ד׳. ושם נאמר "ועוד שהיו בייתוסים אומרים עין תחת עין וכו׳ ופרשו השמלה לפני זקני העיר הדברים ככתבם׳׳.
והחכם ווייס בחשבו זה גם הוא בעמוד 117יאמר:
"י״ב) היו אומרים ופרשו את השמלה דברים ככתבם שמלה ממש (מגלת תענית פ׳׳ד) עם הפירוש הזה הסכים ר׳ אליעזר בן יעקב כתובות מ"ו."
ורק תמהון הוא לראות עד כמה לא ידעו את עניני הדברים אשר דברו בהם.
ולא ידע החכם ווייס שגם הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב כמו שכן הוא דברי סתמא דגמ׳ ,וכן פסק גם הרמב׳׳ם בה׳ נערה בתולה פרק ג׳ הלכה ו׳.
והחכם גרעץ נאטע 12עמוד 693הכחיש את דברי המגלת תענית שזה דעת הצדוקים שהרי גם אחד מהתנאים סובר כן כתובות מ"ו. וכל זה גרם להם מה שדברו בכל הדברים האלה מתוך חסרון ידיעה.
