עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/244

‫ש‬

תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬

‫ובבבלי‬ נתברר ‫להם כי "על ששה‬ ספיקות שורפין את התרומה" באושא גזרו (בבלי ד׳ ט״ו:) ועל כן‬ ‫חשבו‬ ‫משנת אלו‬ פוסלין ‫את‬ ‫התרומה‬ ‫לתשעה‪,‬‬ ‫והוסיפו עוד פרטים‪.‬‬

‫אבל עיקרי הדברים מהגזירות האלה אחת הן בבבלי ובירושלמי‪.‬‬

‫ומשנת‬ "אלו ‫פוסלין‬ את התרומה" הוא לשניהם‬ מי"ח ‫דבר‪ ,‬רק‬ ‫שהבבלי‬ ‫יחשוב זה לתשעה והירושלמי לשבעה‪. ‬‬ ‫וכן יחשבו שניהם מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעכו"ם‪ ,‬וכל המטלטלין‬ ‫מביאין את הטומאה בעובי המרדע‪ ,‬והמניח כלים תחת הצנור (כ"ז)‪ ,‬וגדולי תרומה‬ ‫תרומה‪ ,‬וכן יחשבו שניהם דבר הבוצר לגת הוכשר‪ ,‬רק שהבבלי יחשוב את עיקר‬ ‫הדבר מזה "הבוצר לגת הוכשר" והירושלמי‬ ‫יחשוב‬ ‫היוצא מזה "כיצד בוצרין בית‬ ‫הפרס" וכיוצא בו "לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה" כן הוא גם להבבלי‬ ‫כמו שכתבו התוס׳ שבת ד׳ י"ז‪ :‬בד״ה הניחא לר"מ "מיהו קשה דלא מני רש"י הך‬ ‫דלא יאכל הזב עם הזבה דודאי מי"ח דבר הוא דקתני לה במתניתן בהדי׳“. ודבריהם‬ ‫נכונים וברורים (כ״ח) והדבר מפורש בירושלמי וכן הוא גם להבבלי‪.‬ ‬ ‫ומבואר באין ספק כלל שעיקר ענין הי״ח דבר הוא אחת להבבלי והירושלמי‪.‬‬

ואמנם כי יש בזה בירושלמי ענין נוסף אשר בבבלי לא דברו עליו כל עיקר‪.‬‬ ‫ והדבר הזה אינו בנוגע לי״ח דבר המוזכרים במשנה במס' שבת‪ ,‬שהי״ח דבר‬ ‫שהוזכרו במשנה הם כמפורש עליהם במשנה ״נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל‬ ‫וי״ח דבר גזרו בו ביום‪“.‬‬ ‫ ובזה‬ דהיינו בי״ח דבר‬ שנמנו ‫ורבו בית שמאי על בית הלל, כבר נתבאר‬ ‫מה הם‪ ,‬ושדברי הבבלי והירושלמי אחת הוא בעיקרי הדברים‪.‬‬

‫אבל בירושלמי‬ ‫הובא גם ברייתא‬ ‫שלבד הי"ח דבר שבהם "נמנו ורבו בית‬ ‫שמאי על בית הלל" יש שם עוד זולת זה שמנה עשר דבר שגזרו כולם בהסכם‬ ‫אחד‪ ,‬והן דברי הברייתא הכוללת שהובאה שם בריש הסוגיא‪:‬‬

"תני שמנה עשר דבר גזרו (דהיינו‬ ‫כולם יחד), ובשמנה‬ עשר רבו, (דהיינו ‫שמנה עשר דבר המוזכרים במשנה), ובשמנה‬ עשר נחלקו, ואלו שהן שגזרו (היינו ‫בהסכם כולם) על פיתן של עכו״ם‪ ,‬ועל גבינתן, ועל שמנן, ועל בנותיהן, ועל ‬ שכבת זרען‪ ,‬ועל מימי רגליהן‪ ,‬ועל הלכות בעל קרי‪ ,‬ועל הלכות ארץ העמים."

‫ועל כן אחרי‬ ‫שנתפרשו‬ ‫בירושלמי דברי המשנה מה הן שמנה עשר דבר‬ ‫שרבו בהם בית שמאי על בית הלל ישוב‬ ‫הירושלמי‬ לפרש דברי הברייתא, מה ‫הם השמנה עשר שגזרו בהסכם כולם‪ ,‬ויאמר:‬

---

‫חערה (כ״ז) ושתי אלה מפורש עליהם גם בתוספתא שהם מהדברים שנמנו ורבו עליהם בו ביום‪.‬‬

‫הערה (כ“ח) והתוס' שם כתבו ולפי זה אוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני חדא חשיב להו אי נמי‬ הבא ראשו ורובו וכן טהור שנפלו וכו׳ חשיב חדא‪".‬‬ ‫ וכבר נתבאר כי לפי הירושלמי באמת כן הוא‪ ,‬ויהיו גם בזה דברי הירושלמי והבבלי אחת‪.‬‬

‫אבל גם בפשיטות ניחא דהבבלי יחשוב אין פולין ואין קורין לאור הנר רק לאחת‪.‬‬

‫והתוס׳ דקדקו מדקתני בברייתא אלו הן ההלכית ולא קתני בברייתא אלא הני תרתי משמע דבתרתי‬ ‫חשיבו‪ ,‬ולא נוכל לדעת זה, כי בנוגע להלכות יחשבו תרתי אבל בנוגע למנין י״ח דבר זה ענין לעצמו והלא זה‬‬ ‫דהאוכל אוכל ראשון, והאוכל אוכל שני, וכן הבא ראשו ורובו וכו׳ וטהור שנפלו וכו׳ הנם הלכות שנים אבל במנין‬ י״ח דבר יחשבו יחד‪.‬‬

‫והירושלמי יחשוב אין פולין ואין קורין ולא יאכל הזב כולהו כחדא‪.‬‬