תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל
598
ג) הבא ראשו ורובו במים שאובין ,ד) טהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין, ה) והספר ,ו) והידים ,ז) והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין.
וטבול יום שחשבה המשנה אינו בחשבון לפי שטבול יום דאורייתא ,וכמו שנתפרש זה גם בבבלי ד׳ י"ד "טבול יום דאורייתא הוא סמי מכאן טבול יום" וכדברי התוס׳ שם "סמי מכאן טבול יום, לא מן המשנה אלא דלא הוי ממנין י"ח דבר״ והדברים פשוטים (כ״ו). ועל כן הנה בדברי המשנה במס׳ זבים יש לנו שבעה מהשמנה עשר דבר שנחשבו שהם שמנה עשר דבר שגזרו מתוך מה שרבו בית שמאי על בית הלל.
והנה יחסרו עוד אחד עשר ועל זה יאמר הירושלמי: "ואילין אינון חורנייתא מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעכו"ם ,כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה, כל המטלטלין מביאים את הטומאה בעובי המרדע, כיצד בוצרין בית הפרס, המניח כלים תחת הצנור, על ששה ספיקות שורפין את התרומה, אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון אף גדולי תרומה."
ור׳ יוסי בר׳ בון יוסיף אף גדולי תרומה מפני הקושיא אשר באה גם בבבלי על "המניח כלים תחת הצנור" הא ניחא לר׳ מאיר אלא לר׳ יוסי (במשנת מקואות פ"ד מ"א) הא אמר עדין היא מחלוקת.
על כן יוסיף ר׳ יוסי בי ר׳ בון אף גדולי תרומה והן גם דברי הבבלי ד׳ י"ז. "ואידך אמר טבי רישבא אמר שמואל אף גדולי תרומה תרומה בו ביום גזרו"
ועל כן מהחשבון י"ח דבר שנמנו ורבו הוא לפי הירושלמי: א—ז) שבעה במשנת אלו פוסלין את התרומה, ח) מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעכו״ם ,ט) כיוצא בו לא יאכל הזב וכו׳ ,י) כל המטלטלין מביאין את הטומאה וכו׳ ,י"א) כיצד בוצרין בית הפרס, י״ב — י״ז) על ששה ספיקות שורפין את התרומה ,י״ח) המניח כלים תחת הצנור לר׳ מאיר ,או גדולי תרומה תרומה לר' יוסי.
וכל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע זה יחשוב הירושלמי גם לר' טרפון ,וכבר נתבאר בפרק הקודם שכן הוא גם בבבלי לפי גירסת הרשב"א. והנה אין תכלית דברינו למנות פרטי י"ח דבר שאין זה מענין דברנו במקום הזה ,עיקר דברינו הוא רק זאת לברר שעיקרי גזירות י״ח דבר אחת הם בבבלי ובירושלמי ונשתנו רק באיזה פרטים ,ככל דבר שקלא וטרי׳ של הסוגיות שהירושלמי לא נחתם ויחסר שם המסקנא.
ועיקר החילוק ביניהם כהפרטים האלה בא רק מזה ,שהירושלמי יחשוב "על ששה ספיקות שורפין את התרומה״ בי"ח דבר.
הערה (כ"ו) ומפרשי הירושלמי על פי דרכם הוכרחו לאמר שהירושלמי חולק בזה על הבבלי ,ואחרי שזה ודאי שטבול יום דאורייתא יאמרו הם דאיירי הכא בטבול יום דרבנן.
אבל היכן הוזכר כאן במשנה טבול יום דרבנן, והלא במשנה נאמר סתם טבול יום וזה הוא דאורייתא.
ואחר זה כתבו גם הם עצמם שהירושלמי גם הוא סובר דטבול יום דאורייתא.
ובכל דברי הירושלמי במקום הזה הוכרחו מפרשי הירושלמי על פי דרכם לבדות דברים, שאין זכר מהם בירושלמי, עד שכל דבריהם שם אינם כלל בדרך פירוש ללשון הירושלמי.
אבל כן הדבר שגם בזה דברי הבבלי והירושלמי אחת הם ,ודברי חירושלמי מפורשים ״שבעה אינון״ וזה הוא באמת בלא טבול יום כדברי הבבלי וכמבואר בפנים ,ומעולם לא יחשבו גם בירושלמי אחרת.
