עיקר תוי"ט על טהרות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על המשנה) שלשה עשר. ומנינא למעוטי ראשי אגפים וראש הזנב. והיינו לר' מאיר, דלר' יוסי איתנהו חמשה עשר. ולר' יהודה ליתנהו אלא שנים עשר:

(ב) (על הברטנורא) היינו לטומאת אוכלין אבל לטמא בבית הבליעה אין צריך מחשבה, שלא מצינו שום טומאה חמורה שצריכה הכשר, ולפיכך דין הוא שלא תהא צריכה מחשבה, אבל טומאה קלה והיא טומאת אוכלין ומשקים, אע"פ שזו אינה צריכה הכשר, הרי כל אוכלין צריכין הכשר וצריכין מחשבה, הלכך אף זו לטמא טומאה קלה אע"פ שאינה צריכה הכשר צריכה מחשבה. גמרא:

(ג) (על המשנה) ומטמאה כו'. צריך עיון, דלא תנן נמי וכחצי פרס לפסול הגויה, כדלקמן משנה ג'. ובפרק ד' דמעילה משנה ה' תנן כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה:

(ד) (על הברטנורא) וכן להצטרף לפחות מכביצה אוכלים לקבל טומאה, דצריך שיהיו כביצה לשיטת הר"ב:

(ה) (על הברטנורא) דהוי ליה למכתב והאיש, אלא לומר שבבית הנפש מטמאה. פרק ה' דזבים משנה ט':

(ו) (על הברטנורא) דכתיב וטמא עד הערב וטהר:

(ז) (על הברטנורא) בשבועות דף ז'. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) צריך עיון, דבגמרא מסיק דצריך כזית אלא דגידים ועצמות מצטרפים למשהו שיש בו דודאי דאין אכילה פחות מכזית. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ואע"ג דבחולין פרק ד' משנה ד' משמע דאין צריך קרא, לתנא דברייתא צריך קרא:

(ב)

(י) (על המשנה) הכנפים כו'. הנוצה הדקה מהם. הר"מ:

(יא) (על הברטנורא) תימה, הא לעיל תנן שאין צריך הכשר מים ולא הכשר שרץ. והר"מ לא כתב שרץ:

(יב) (על הברטנורא) והר"מ פירש, להשלים כזית. אם בלע כזית בשר עם הנוצה:

(ג)

(יג) (על הברטנורא) ורש"י סובר שתי ביצים:

(יד) (על הברטנורא) רוצה לומר דהא דמטמאה אדם אינה מדאורייתא. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) ליכא מאן דפליג, כמו שכתבתי לעיל אות ח':

(טז) (על הברטנורא) דאבר מן החי אינו נוהג אלא בטהורים. גמרא. ועתוי"ט:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(יז) (על הברטנורא) והדיבור פה באוכלין של תרומה. הר"מ:

(ט)

(יח) (על המשנה) טופח. ואפילו שלא להטפיח. ולא דמי להא דתנן בסוף פרק ח' משקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. אי נמי, טופח דמתניתין לאו דוקא. הר"ש: