עין יעקב/ברכות/פיסקא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עין יעקב · ברכות · פיסקא ז· >>

תוכן עניינים


פיסקא ז'[עריכה]

דף ד.

גמרא:[עריכה]

(תהלים פו ב): לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני. רבי לוי ורב יצחק. חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות, ואני (תהלים קיט סב): חצות לילה אקום להודות לך. ואידך, כך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא, כדי לטהר אשה לבעלה, ולא עוד אלא שכל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי, ואומר לו מפיבושת רבי, יפה דנתי, יפה חייבתי, יפה זכיתי, יפה טהרתי, יפה טמאתי, ולא בושתי. אמר רבי יהושע בריה דרב אידי, מאי קרא (תהלים קיט מו): ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. תנא, לא מפיבושת שמו, אלא איש בשת שמו, ולמה נקרא שמו מפיבושת, שהיה מבייש פני דוד בהלכה, לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב. ואמר רבי יוחנן, לא כלאב שמו אלא דניאל שמו, ולמה נקרא שמו כלאב, שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה, ועליו אמר שלמה [בחכמתו] (משלי כג טו): בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ואומר (משלי כז יא): חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. ודוד היכי קרי לנפשיה חסיד, והא כתיב (תהלים כז יג): לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים. ותנא משמיה דרבי יוסי, למה נקוד על לולא, אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו. (סבר) שמא יגרום החטא, כדרבי יעקב בר אידי, דרבי יעקב בר אידי רמי, כתיב (בראשית כח טו): והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך. וכתיב (בראשית לב ח): ויירא יעקב מאד. אמר, שמא יגרום החטא, כדתניא (שמות טו טז): עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, מכאן אמרו חכמים, ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא, כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא.
דף ד:

תניא, חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר, אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא קריאת-שמע ואתפלל, וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה, אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת-שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך. וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה [בידי שמים], מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה, ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה, איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה, ואיבעית אימא לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות, קא משמע-לן דחובה: אמר מר קורא קריאת-שמע ומתפלל מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן, איזהו בן העולם הבא, זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית, רבי יהושע בן לוי אומר, תפלות באמצע תקנום, במאי קא מפלגי, אי בעית אימא קרא, אי בעית אימא סברא, אי בעית אימא סברא, דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוה, אלא גאולה מעלייתא לא הוי אלא עד צפרא. ורבי יהושע בן לוי סבר, כיון דלא הויא אלא מצפרא לא הוי גאולה מעלייתא. ואי בעית אימא קרא, ושניהם מקרא אחד דרשו, דכתיב (דברים ו ז): "בשכבך ובקומך". רבי יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה, מה קימה קריאת שמע ואח"כ תפילה, אף שכיבה נמי קריאת-שמע ואח"כ תפילה. רבי יהושע בן לוי סבר מקיש שכיבה לקימה, מה קימה קריאת-שמע סמוך למטתו, אף שכיבה נמי קריאת-שמע סמוך למטתו. מתיב מר בריה דרבינא, בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, ואי אמרת בעי לסמוך, הא לא קא סמך גאולה לתפלה, דהא בעי למימר השכיבנו, אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו, כגאולה אריכתא דמיא, דאי לא תימא הכי, שחרית היכי מצי סמיך, והא אמר רבי יוחנן, בתחלה אומר (תהלים נא יז): ה' שפתי תפתח. ולבסוף הוא אומר (תהלים יט טו): יהיו לרצון אמרי פי. אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח. כתפלה אריכתא דמיא, הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו, כגאולה אריכתא דמיא.