עולם אחד/צט
פרק צט - שנים עשר מי יודע[עריכה]
אמר המסדר: "שנים עשר מי יודע וכו' שנים עשר שבטיא וכו'"
- פשט
כי הנה נאמר (בראשית מח, ה) "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי", ששבט יוסף כולל שני שבטים ואז הם י"ג כמנין אח"ד.
- רמז
כי ידוע שהם בחינה וָו מן השם המיוחד, והוא מוציא אות א' הנעלם במבטא כזה וָאו כמשפט האותיות א"וי שפעמים נעתרים ופעמים נסתרים מהמכתב כנודע למדקדקים.
וזהו גם כן רמז במלת שמים שאמרו חז"ל (חגיגה יב, א) וזה לשונם: "מאי שמים וכו', במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה וכו'". כי הנה שמים הוא במספר קטן ו"ו, וגם הוא בבחינת אות ו"ו כנודע לבעלי הסוד. ולכן מפני שאות ו"ו נעשה מלא א' כזה: וא"ו - כמו כן שמים נעשה מלא באות א' כזה: שא מים, והיפך אותיות ש"א הוא א"ש, ולכן מכאן אמרו חז"ל אש ומים, כי אש מים במספר קטן ואו מלא וכאמור.
וזה כוונת רש"י בחומש על פסוק (בראשית א, ח) "ויקרא אלהים לרקיע שמים" שהוסיף לומר ש"א מי"ם, ועיין ברא"ם. ועיין מה שהארכתי בביאור דברי רש"י בספר 'מדרש לפירושים' (חלק א' דרוש ז') (וחלק ב' דרוש ו') עי"ש שהארכתי בזה.
ודע כי אות א' זו הנעלמת במלת שמים כאמור הוא בחינת אותו כח עליון שבו, וכמו ארץ במספר קטן ו"ו והוא מורה על ששה מעלות לכסא, או על בחינת אחרות שבארץ העליונה המפורסמים לבעלי הסוד. ולכן גם בארץ נמצא כח עליון בחינת אות א' המייחדו ונעשה וא"ו במספר קטן גם כן - דומה לשמי"ם. ונמצא שבשניהם נשלם המספר כ"ו והוא הרמוז בראשי תיבות (תהלים צו, יא) "י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ". לזה כוונתי בפרק פ"ח הנ"ל בדרך הפשט, עי"ש. ובעלי הסוד יבינו כל זה ביתר שאת. הנה לפניך על כל פנים שהם אחד.
- דרש
הסכת ושמע. אמרו חז"ל (מנחות צח, א) "תנו רבנן אלו נאמר וכו' ולא נאמר שש הייתי אומר אחת של ארבע ואחת של שמונה, לכך נאמר שש", עכ"ל. ויש להפליא למה דווקא הייתי אומר בלחם הפנים אחת של ארבע ואחת של שמונה, ומהיכי סלקא דעתין שיהיו כן. וחפשתי בספרים ומצאתי בספר נפתלי שבע רצון שהקשה כן. ותירץ על פי מ"ש הראקנט"י שי"ב שבטים וי"ב לחם הפנים הם בכוונה אחת. וידוע כי י"ב שבטים - שמונה מהם היו בני גבירות וארבעה מהם היו בני שפחות. ועל כן יעלה על הדעת מאחר שי"ב לחם מכוונים נגד י"ב שבטים - להיות כנדון, שגם הלחם יניח גם כן שמונה על מערכה אחת נגד שמונה בני הגבירות, וארבעה על מערכה שנייה נגד בני השפחות שהיו ארבעה. לכן הוצרך הכתוב לומר (ויקרא כד, ו) "שתים מערכות שש המערכת". עד כאן דבריו בסוף פרשת צו. ועיין שם שהאריך.
ומעתה אומר אני שזהו רמז ודרוש הפלא במלת אחד איך שהוא מורה באצבעו על שנים עשר שבטי יה. והוא כי שני אותיות - ח' ד' שבמלת אחד מורים על ח' בני הגבירות וד' בני השפחות. ושלא יעלה על הדעת לומר שיש הפרש ביניהם ובני השפחות אינם במעלתם כמו בני הגבירות ח"ו -- לכן בא אות א' ועושה אותם אחד, לומר לך שהוא אח"ד ממש, אין שום הפרש ביניהם וכולם שוים לטובה. ועל כולם נאמר (תהלים קכד, ד) "שבטי יה עדות לישראל". ודוק היטב.
- סוד
כבר רמזתי לך למעלה כי הנה ד' תקופות בשנה - בכל תקופה ג' חדשים, והם טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד, והם משתלשלים מן י"ב צרופי השם המיוחד - ג' צרופים לכל אות השרשי. וסדרן בתקופות השנה מצאתי בסוף ספר ליקוטי הש"ס(?) משם מוהר"ח ז"ל ואעתיק לשונו:
- "ענין ד' תקופות השנה שאמרו רז"ל הם כנגד ד' אותיות הוי"ה, וכנגד י"ב הויות הם י"ב חדשים. ג' מהם מתחילים ביו"ד, וג' מהם מתחילים בה', וכו'. והנה תקופת ניסן הוא כנגד היו"ד וכנגד החסד, ותקופת תמוז כנגד ה"ה וכנגד הגבורה, כי אז תוקף חום אש הגבורות, ותקופת תשרי כנגד הו' וכנגד הת"ת, ותקופת טבת כנגד ה' אחרונה וכנגד המלכות שאז קרירין וגלידין מיא". עכ"ל ועיין שם עוד.
וכבר ידעת שהוא גם כן סוד ד' דגלים - בכל דגל ג' שבטים. וכבר הודעתיך למעלה איך שהם עולם ומתייחדים בסוד אחד ממש. משם תדרשנו וכבר האריכו הקדמונים בזה.
ודע עוד כי כל השבטים נכללים ביוסף, כמו שהודעתיך הכלל שבכל דבר שבקדושה הראשון כולל ומייחד הכל, והנה יוסף הוא הבכור כמו שנאמר (דה"א ה, א) "ובחללו יצועי אביו וגו'", וכמו שדרשו חז"ל (בבא בתרא קכג, א) "ראויה היתה הבכורה לצאת מרחל וכו'" - עיין שם באורך. וכבר כתבו הקדמונים שהיה יוסף בכור במחשבה שחשב יעקב שהיא רחל. ועיין בריש קונטרס הזה מעלת המחשבה, עי"ש.
ולכן בו ביוסף מתאחדים ונכללים כל י"ב שבטים ונעשין אח"ד. ועיין בלקוטי תורה פרשת ויצא ותבין. ולכן אתה תראה כי יוסף בחשבונו הפשוט הוא י"ב פעמים אחד י"ב פעמים אחד שווה 156 - להורות שכל י"ב שבטים נעשים בו אחד. ובמק"א הארכתי יותר. והבן.