עולם אחד/עד
פרק עד
[עריכה]בדעתי עולה לפרש הכתוב (בראשית ג, יט) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" - שהוא כפל - אחר שאומר "עד שובך אל האדמה" - אך כי כבר נודע כי חפץ חסד הוא ובתוך קללותיו נסתרים ברכותיו. וגם כאן רמז לו על תיקונו שיתוקן ברזא דגלגולא באברהם שאמר (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר".
ובזה אמרתי ליישב קושיית היפ"ת שהקשה בויקרא רבא (ויק"ר כ, ב) שאחר שאמרו שם מענייני החופות שהיו לאדם הראשון בגן עדן אשר העתקתי למעלה בפרק נ"ח - מסיים שם וזה לשונו: "ואחר כל השבח הזה "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"", וכתב היפ"ת וזה לשונו:
- "אלא קשה דלמאי דבעי למימר הצדיקים לא שמחו בעולם - מאי טעמא לאתויי "כי עפר אתה" שהוא ענין מיתתו? הו"ל לאתויי מה שנענ' בחייו בגרושו מגן עדן ויגיעו בזעת אפו לאכול לחם, והדברים שנטלו ממנו בחייו דקתני לעיל ס"א פ"ב דומיא דמייתי באברהם שראה במיתת שרה ואלישבע במיתת בנים. וע"ק מה ראיה שהצדיקים לא שמחו בעולם מאדם הראשון שהיה לו זה בחטאו", עכ"ל. ועיין שם תירוצו שהוא דוחק גדול הנראה לעין.
ואני מקשה עוד למה לא מפרש אצל אדם הראשון שלא שמח בעולם כמו שמפרש אצל כולם - עיין שם כי הוא קושיא עצומה לעניות דעתי.
לכן אומר אני שמה שאמר שם אחר זה תיכוף "אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח" - קאי אדלעיל. כי הנה אצל אדם הראשון לא היה יכול לומר שלא שמח מאחר שנלקח ממנו בחטאו כקושית יפ"ת, לכן אמר "ואחר כל השבח הזה - כי עפר אתה ואל עפר תשוב" שהוא מורה ברזא דגלגולא בסוד אברהם, ואברהם זכה לכל הכבוד של אדם הראשון ומכל מקום לא שמח. וז"ש "אברהם לא שמח וכו'". ומה שאמר אח"כ "נולד לו בן למאה שנה" - הוא חושב עוד תענוג אחד מה שהיה ראוי אברהם לשמוח בו - עיין שם היטב. כנלע"ד בדרך אפשרי ודוק היטב.
אח"כ מצאתי ברבינו בחיי פרשת בראשית שכתב וזה לשונו (רבינו בחיי על בראשית ג, יט): "ואפשר לומר ואל עפר תשוב שירמוז לאותו שעתיד לומר "ואנכי עפר ואפר"", עכ"ל. ראיתי ואשמח שכוונתי בפירוש הפסוק לדעת רבינו בחיי זלה"ה.