עולם אחד/ט
פרק ט[עריכה]
זאת לדעת שגם הרב 'רבינו אשר' ידע מזה שענין האמור אצל המחשבה, שטובה מצטרפת ורעה אין מצטרפת וכדומה שאר העניינים האמורים בה - אינם מצד החסד כי אם משורת הדין ויושר הגמור. הלא תראה דבריו אשר הבאתי בפרק החמישי שהקשה: וא"ת מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא? ועל זה תירץ קודם שיחטא בע"א וכו' כמובא למעלה. ומן התימא עליו - מדוע לא תירץ כפשוטו בשאר כל העבירות קודם שיחטא בפועל אחר שחשב לעשות רע ולא עשה על ידי אונס שאין הקב"ה מצרפה למעשה לכל הפירושים ההם, ויאמר א"כ שהוא הוא מדת הרחמים שצריך קודם שיחטא בכל העבירות אחר המחשבה הרעה שלא יצרף אותה אל המעשה?
אמנם מזה נראה בעליל עמקות חכמתו, שלא רצה לפרש דבר זה על מדת הרחמים, כי הוא הבין בשכלו הזך שהדבר הוא מצד היושר הצדק ולא מצד החסד והחנינה, ולפיכך לא מצא לתרץ רק בעבודת אלילים. וז"ש בדבריו "ואע"פ שכבר חשב לעבדה ומחשבת עבודת אלילים הקב"ה מצרפה למעשה כדכתיב וכו' אפילו הכי מתנהג עמו במדת הרחמים וכו'". עיין בלשונו המובא לעיל בפרק ה'. והיינו לומר כי מצד היושר הקב"ה מצרפה למעשה, אך מתנהג עמו במדת הרחמים שלא יהיה עונשו קשה כל כך כמו שפרשתי דבריו למעלה שם, ודוק.
ומעתה תראה עוד איך שדברי 'ישרש יעקב' נדחים הם מכל צד. כי הנה הוא אומר שעולא פליג וס"ל שדווקא בעבודת אלילים נענש גם על המחשבה לאחר מעשה דוקא וכו', ושזה יהיה כוונת הרא"ש אליבא דעולא דווקא. עיין למעלה בפרק ה'. והרי לפי דבריו כך הוא שורת הדין והיושר אליבא דעולא. ואם כן אין צריך לזה מדת הרחמים כלל, מאחר שהמשפט הישר כן הוא ואיך יאמר על זה "אני הוא קודם שיחטא". ודוק היטב.